הכל מתחיל ממפגש של שני סובייקטים
שתי תודעות עצמיות
שני רצונות
אולם כל רצון זה מהווה הפרעה במרחב של השני
הפרעה שלא ניתן להתעלם ממנה
הפרעה בעלת שתי קטבים
מחד אותו רצון מהווה איום מכיוון שמטבעו תובע הוא כי יתחסו אליו לא כאל אובייקט
מצד שני הוא מהווה פוטנציאל
פוטנציאל של תיקוף
עד למפגש כל מה שיש לרצון היא אינטואיציה חזקה של היותו קיים
אולם אינטואיציה זאת חסרה את התיקוף שהרצון האנושי כל כך זקוק לו
בנקודה הזאת נכנס הרצון השני
רצון שמכיר , רצון שמתקף
מרגע זה מתחילה מלחמה
מלחמה בין רצונות
המפסיד במלחמה זאת הוא זה שהוכיח לעצמו ולאחר
שהוא ייותר כבול לגשמיות
שהוא יותר מפחד למות
שהרצון שלו פחות חופשי
הרצון המפסיד הופך לעבד הרצון המנצח
האמת המנצחת הופכת להיות האמת שלו
והתיקוף שלו מגיע מאותו רצון מנצח
במסגרת הזאת העבד יכול להתפנות ליצירה ולעשייה למען האדון
ובנקודה זאת העבד מגלה את כוחו הגדול
את הכח להתפתח
והצד המנצח
הוא נח על זרי הדפנה ובכך מאבד מכוחו הגדול
מכח ההתפתחות
הוא קיבל את התיקוף שהוא רצה
אולם על ידי מי התיקוף ?
על ידי רצון חלש ממנו
זאת הכרה של החלש את החזק
וזאת אינה מספיקה לו
ולכן באופן טבעי שואף האדון לרומם את עבדו
לקרב אותו אליו
ולקבל את התיקוף הראוי לו
( לרוב יש שלב ביניים , השלב שבו האדון מנסה למצוא לעצמו תיקוף על ידי נצחון של עוד ועוד רצונות עד לנקודה בה הוא מבין שזה לא מביא לו את ההכרה הרצויה )
בסופו של התהליך עומדים שתי סובייקטים שווים
שהאינטרס של כל אחד מהם הושלם
ואז כמובן הכל מת
ומתחילים הכל מהתחלה
שתי הערות
1. השליטה עצמה היא אשליית קיום של האדם , אין לנו באמת שליטה על כלום פה
2. כל הקשקושים האלו עושים אותי חרמן , נראה לי אני אלך להרביץ למישהי 😄
לפני 13 שנים. 4 במרץ 2011 בשעה 17:29
