אוי כמה קשה כשעושים לי "ריגשי".
אני יכולה להתמודד עם כל דבר חוץ מ"ריגשי".
שמה הקיום הוירטואלי שלי יעליב או ישעמם או יאכזב את אותם ביטים במרחב.
לא כתבתי וחבל, כך נאמר לי ואת/ה יודע/ת מי את/ה.
אני לא אלשין כי אני לא שטינקרית, אבל החיים אינן קלים ואולי עדיף שכן אצור לעצמי קיום טיפה יותר רציני כאן.
באתי ללמוד וכיצד אתקדם אם אמשיך לשבת בשורה האחרונה ואקשקש לי במחברות מבלי דעת.
כן, קשה בלימודים. זה לא ייגמר לעולם.
התחלתי עם בחורה מהלימודים ונדחתי לאתר וחבל כי אני שווה. שווה הרבה. אבל היא רוצה מישהי גדולה יותר בגיל, מישהי שתוכל לתמוך בה, מישהי שהיא לא צעירות קטנה וחסרת נסיון בעולם הגדול.
אוף.
זה מבאס. זה מעצבן. כי די, די. אני רווקה מאז ספטמבר וההיא לא תחזור. אני גם ככה ביישנית (כאשר מדובר במערכות יחסים) אז בכלל לאזור אומץ להגיד לה שאני מעוניינת זה קשה.
אולם אני לא כאן כדי להתלונן ולהתאונן אודות מעללי הרומנטיים (או שלא) אלא להראות לאותו/אותה אחד/אחת שעש/תה לי "ריגשי" שאני כאן.
יש לי רעיונות בנוגע למקום שלי כאן, מחוץ לבית שמציצה אל תוך "הסלון", והאוניברסיטה.
צריך לחשוב, לשקול ולאזור אומץ.
לפני 14 שנים. 12 במרץ 2010 בשעה 10:25
