טיפה טיפה

אמא,

לפני שלוש שנים החיים היכו בי שוב, משהו שהיה המשך לא צפוי לשנים לא קלות בכלל. לפני שלוש שנים החיים היכו בי שוב,
ואילצו אותי לקחת לחיקי את הילד שהשארתם מאחור.
בעוד שהיה ברור לי שלא אסכים כי מישהו מלבדי ימלא את התפקיד הזה, כעסתי.
כעסתי על העולם ועל הגורל. שאלתי שאלות ולא הרפתי בתוכי, נלחמתי בזיכרון ובאלוהים. עשיתי מה שהיה נראה לי מובן מאליו,
עשיתי כי הייתי חייבת. קיבלתי אותו אליי, תוספת למשפחה הקטנה שלי.
ילד-תינוק-בוגר-גבר. בן 15. בגיל ההתבגרות, מבולבל כי החיים היכו בו פעמיים, סגור ומסוגר, זועם על העולם וללא אמון באף אחד.
יותר מזה, פוחד לאהוב כי לא רצה לאבד שוב.
אלה היו שנים לא קלות, הצורך שלנו להתרגל למשפחה חדשה, לקחת שליטה, לקבל מרות, להציב גבולות, לאהוב.
לאהוב אחרת.
לא ידעתי מהיכן להתחיל, הכל היה מבולבל. התמודדנו עם התקפי זעם, מריבות גדולות והפרעות חיצוניות שהפכו את עולמנו פעם אחר פעם.
בשנה הראשונה זה היה כלכך קשה עד שלא ממש ראיתי אותו, הרגשתי לעיתים שאני הקורבן של הנסיבות, והוא כמו "עצם בגרון"
ניסיתי לתאר את חיי איך היו נראים אם זה לא היה קורה.
את מכירה אותי, לוקחת על עצמי תפקיד ולא נסוגה מהאחריות, ויהי מה...
לאט ובזהירות, תוך שאנחנו בוחנים אחד את השני, לומדים את הגבולות ועם המון עבודה, משהו אחר צמח.
אמא, היום הוא בן 18. בדיוק היום.
ואני גאה לבשר לך שהילד שלך צמח להיות גבר, משכמו ומעלה.
מילד זועף הוא הפך להיות בוגר חייכן, שיכול להסתכל לעבר העתיד ולהאמין שמחכה לו שם משהו,
שלוקח על עצמו אחריות, התחייבות ועומד בכך.
מרשה לעצמו לנהוג כמו כל נער מתבגר ויודע שיש מי שיהיה שם עבורו, להחזיק ולתמוך. בוטח. מצליח.
ואני? כששואלים אותי כמה ילדים יש לי, כבר לא אומרת שניים. זה תמיד שלושה.
כי הוא שלי.
הוא שלי ואני גאה בו כמו שכל אם גאה בילד שלה, דואגת לו כמו לשניים האחרים.
הוא שלי ואני נלחמת למענו, מחבקת אותו, אוהבת אותו כאילו תמיד היה שלי.
אני יודעת שזה לא מסתיים פה כי הוא בן 18, זו רק אבן פינה בדרך ארוכה שאנחנו עושים, יחד.
לגביי השאלות שלי, את יודעת שלעולם אשאל אותן, כמו שאני יודעת שכנראה לעולם לא אמצא את התשובות אבל השנים האחרונות והדרך שעברנו הביאו אותי להסתכל על הדברים, על המציאות בדרך מפוייסת יותר, להשלים איתה, לעשות אותה טובה יותר עבור הסובבים אותי,
אלה שאני אחראית עליהם
ולהבין שגם כשנראה שכל הקירות סוגרים עליי, תמיד ישנו חלון.

}{