לפני 14 שנים. 15 בפברואר 2010 בשעה 23:30
אף פעם לא העליתי בדעתי שבמפגש בין שניים יכולים שני הצדדים לצאת עם תחושה של דום ספייס והנה זה קרה - עובדה.
תגובה קצרה שלי לחלק הראשון של הסשן בסוף הפוסט אבל קודם כל תקציר החלק השני.
אחרי שהתמסרתי לה כפי שלא התמסרתי מימיי וכפי שלא חלמתי אפילו להתמסר הגיע גם הרגע לדרוש את התמורה והתמורה הנדרשת היתה צריכה להיות גבוהה. לרגע היא עוד ניסתה לעצור אותי ולטעון שעוד לא סיימה אבל התשוקה כבר בערה בי לקחת אותה הכי רחוק, לאפשר לה להוציא מעצמה את כל מה שיש ביכולתה לתת.
אני הופך אותה על הבטן וכשהיא מנסה למחות אני משתיק אותה ומסביר לה לאט לאט שמעכשיו היא מבצעת את רצוני ומסתבר שהיא יודעת גם להקשיב.
"מעכשיו את הילדונת שלי שעושה הכל בשביל לענג אותי ותהיי כל מה שאחליט וארצה שתהיי", אני אומר לה ומרים את ישבנה למעלה. האצבעות שלי חודרות תחתיה ומתחילות לחדור לתוכה ולזיין אותה חזק. הרטיבות שלה שמציפה לי את האצבעות ונוזלת על הסדין מעידה יותר מכל דבר אחר שהיא אוהבת להיות הילדונת שלי לא פחות מכפי שאהבה את החלק הראשון.
"בואי נראה איך את מתמודדת עם דחיית סיפוקים ילדונת", אני אומר לה ומפסיק להזיז את האצבעות שלי בתוכה. "רוצה עוד?" "כן" היא לוחשת "תבקשי" אני אומר לה והיא מבקשת, מבקשת שלא אפסיק לזיין אותה, מבקשת לחוש אותי בתוכה, מבקשת לחוש את האצבעות שלי ואת הזין שלי עמוק בתוכה והתאוה שבתוכה גלויה עם כל בקשה ובקשה.
אני מעלה את ישבנה למעלה ומוריד את ראשה לכרית.
"את יודעת שאת הולכת לתת לי עכשיו משהו אחר, עכשיו את תתני לי את כולך", אני אומר לה והאצבע שלי חודרת לישבנה. הקושי שלה גלוי לעיניי וכך גם תאוותה ואני כבר מתקשה לספור את האורגזמות שלה בגלל קשיים אישיים שיש לי עם מספרים דו סיפרתיים. כשהיא מוכנה אני מחדיר את הזין שלי לישבנה ומזכיר לה שהיא הילדונת שלי עכשיו ושהיא עושה ותעשה כל מה שאגיד לה. היא ממלמלת שכן היא הילדונת שלי וכולה שייכת לי, איך שארצה, בכל דרך שארצה." אני מושיט יד קדימה ומחדיר אצבע לפיה, היא מלקקת מוצצת ונושכת אותה לסרוגין. "כן, כולך שייכת לי, כל החורים שלך הם שלי" אני מדגיש בעוד אני מזיין אותה בישבנה ומבהיר לה לאט שעכשיו אני אדונה.
כמו מנטרה היא מבטאת שוב ושוב וללא הפסקה את היותה שייכת לי ואת מוכנותה לעשות כל מה שאגיד לה וצעקות התשוקה שלה מאיימות להחריד את השכונה כולה. אני חש את ההתפוצצות גואה בתוכי וכך אני גם גומר בישבנה.
אח"כ אני מסביר שיש גם מטרה לביצים הסיניות שהבאתי לה מתנה לחג האהבה. מכיון שאני לא יכול לצאת איתה למסיבות אני רוצה שבמסיבה הבאה היא תכניס אותן לתוכה ותרקוד איתן כך כשהמתנה שהבאתי לה בתוכה. כך היא תוכל להרגיש שאני לפחות חלקית איתה ובתוכה גם שם.
בחיבוק שאחרי היא אומרת "אני לא יודעת אם אני יותר אוהבת או יותר שונאת אותך עכשיו." ומיד מתקנת "סתם, ברור שאני אוהבת אותך. אני מאוהבת בך לגמרי, אחרת לא הייתי מסוגלת להתמסר לך כך".
והפרידה קשה בטירוף, הגעגוע מתחיל חמש דקות לאחר מכן אבל שנינו עם חיוך שלא יורד מהפנים. אני מאושר ומתקשה להמתין לפעם הבאה. צריך לתכנן חג אהבה חוזר בכל שבוע, ובכלל מי צריך חג אהבה? למה להגביל ליום אחד כשמרגישים אהבה והתמסרות מוחלטת כזאת כל הזמן?
וזה מדהים שעד כמה ששני הפוסטים שלנו חשפו המון, יש גם הרבה דברים (טובים, רק טובים) שהושמטו במכוון מהפוסטים כי נכון לשמור אותם לעצמנו בלבד וטוב שכך.
וכמו שהבטחתי בהתחלה, כמה מילים גם על החלק הראשון:
בטח כבר אמרו לך אינספור פעמים בעבר שאת שולטת מדהימה ונערצת עד שזה נשמע משפט נדוש בעינייך, אבל אני מאמין שבכל זאת זה ירגיש לך קצת אחרת אם זה יבוא גם ממני - את שולטת מדהימה ומהממתתתת :-), הבחירה האחת והיחידה שלי.
מאוהב בך לגמריי אשה/גבירה/ילדונת שלי.
