קצת רקע כללי, כי זהו בכל זאת בלוג חדש.
מכמות הצפיות הלא מועטה יחסית לפוסט ראשון של אדם לא מוכר, אני מבין שיש מידה לא מבוטלת של התעניינות ואני מניח שלא מעט מהזכות הזאת נזקפת לזכותה של זוגתי.
אני שולט כבר הרבה שנים, אבל תמיד העדפתי את האנונימיות. אף פעם לא השתתפתי בצ'אט, במסיבות בפורמים וכד' וזה גם לא הולך להשתנות עכשיו.
הסיבה שהפעם החלטתי לפתוח את הפרופיל הזה וגם את הבלוג קשורה גם לשם של הבלוג - אני אוהב את זוגתי אהבת נפש, אהבה שנגזרת מתוך ההתמסרות המוחלטת שביננו, הבטחון, האמון והיעדר קיומו של אגו ביננו עד כמה שזה רק ניתן בין שני שולטים דעתניים.
והמקום הזה שלנו שהשכלנו לבנות יחד איפשר לנו גם לפרוץ כל כך הרבה גבולות אחד עם השני. ופריצת גבולות עבורי הרבה פחות קשורה למושגים כגון כאב, ביזאר, שוטים ועקרבים ויש לה משמעות הרבה יותר רחבה ועמוקה, שכן היא מחוברת לנבכי הנשמה, הצרכים הבסיסיים והמהות שלנו כאנשים. בעיניי למשל, הנכונות שלה לקבל את חשיפת הפוסט הקודם שלי אל מול הקהילה שכל כך חשובה לה בעלת יותר משמעות מעצם הנכונות שלה למעשה עצמו. והאהובה הזאת שלי, נפשה וליבה כל כך פרושים בפניי עד שאני יכול ללטף לה את הלב עצמו בדיוק כפי שכולי חשוף בפניה ויכול לחוש את אצבעותיה מרפרפות על ליבי שלי. אני אוהב אותך כל כך אהובה שלי, רק את יודעת עד כמה אושרך קשור באופן ישיר לאושרי שלי.
לשמחתכם או שלא, סביר להניח שלא יהיו כאן הרבה פוסטים כי צורך הכתיבה שלי קשור רק לקשר שלי איתה ורוב הדברים שביני לבינה גם ישארו כך.
ואני יודע שיש כאלה שמהססים אם להגיב או לא אז ההמלצה שלי היא כזאת - אם התגובה שלכם קשורה לברכת דרך צלחה או ביקורת פרודוקטיבית אתם יותר ממוזמנים להגיב.
לפני 14 שנים. 18 בפברואר 2010 בשעה 10:28