אוהבת שירה.

אני אוהבת נימוס בקשר אנושי, נימוס אירופי של פעם, כמו שלמדתי בבית. כבוד לזולת, הרבה תודה ובבקשה, מחוות גופניות המעידות על כבוד והערכה, סובלנות, כל החבילה. עד כאן, תיאוריה. בפועל זה עובד ואני הכי מנומסת בעולם עד הרגע שמישהו חוצה את הגבול, וגבולות זה דבר מקודש אצלי. או אז אני פוערת את לועי השחור משחור ומודיעה את דעתי, בין אם נתבקשתי ובין אם לא.
הבן אדם הכי מנומס בעולם הוא הבוס שלי. יחסית אליו, כומר ישועי הוא שרלילה במועדון סטריפטיז. הוא לעולם לא מקלל, ואפילו הדרך בה הוא מתבטא קורעת אותי מצחוק. אין אצלו 'זיון' אלא רק 'יחסי מין' ולעיתים 'קשר פיזי'. אין 'מזמוז', יש 'התקרבות'. חמוד כזה. אני נהנית להתעלל בו ולנבל את שפתי כשאני בחברתו, רק כדי לראות אותו מתכווץ, המסכן.
עכשיו הוא בחו"ל ואני לקחתי את האוטו שלו, הרבה יותר טוב מהגרוטאה המיושנת בה אני מתנייעת. ביליתי בנסיעה, והרמזורים שעממו אותי. החלטתי לבדוק מה הוא השאיר בתא הכפפות. המצאי היה צפוי ולא מרעיש. רשיונות, מכונת גילוח, ספר בכריכה רכה, אולר, חטיפי אפונה ו... ואז גיליתי את זה. ויברטור. שוכב לו סתם כך בשקט ומחכה למי שיגאל או תגאל אותו משממונו. חשבתי על כך לרגע, וכנראה ששכחתי לאותת. רגע אחרי כן אני שומעת צפירה אדירה, רואה מכונית שבורחת לנתיב השני, ושומעת צעקה.
מכאן מתחיל דו-שיח קצר שאותו אתאר בשני אופנים. האופן בו הבוס שלי היה מתאר זאת, ובסוגריים האופן שלי.
נהג.- הוא מסביר לי באדיבות מופגנת כי יתכן וחל שיבוש באיברי הראיה שלי, ומוסיף הערה לא מחמיאה בעליל על רמת האינטליגנציה שלי ("אין לך עיניים, פוסטמה").
אני.- מציעה לאותו נהג אדיב להתקרב – מינית, רגשית ואוראלית – לפרימאטים אשר נפחו את נשמתם, ומוסיפה אבחנה דקה אודות העדפתו את בני מינו כשותפים למעשה האהבים כך שהוא משמש כצד הפסיבי באותם קשרים רומנטיים ("לך תמצוץ זין של קוף מת, יא נושך כרים").
נהג.- רומז על כך שאמי עברה תאונה כלשהי באיבריה המוצנעים וכי הטיפול שניתן לכך כלל התערבות של אוטופד. יתר על כן הוא מציין את העיסוק שבגינו הרווחתי די כסף לרכוש מכונית כה יפה. ("כוס-של-אמא-שלך-בגבס, שרמוטה")
אני.- טוענת כי בד.נ.א של אותו נהג יש מקטעים, בשיעור של לפחות אחד משש-עשרה אם לא למעלה מכך, של חיה כלשהי, ספק בקר ספק צאן. יתר על כן, מקטעים אלה מתאפיינים בזיהוי שאינו משתמע לשתי פנים של גנטיקה השייכת לחידק האי-קולי ("סבתא של סבתא שלך נדפקה בתחת עם חזיר").

בשלב זה הנהג חש צורך לצאת מהמכונית, מסיבות ידידותיות מין הסתם, ובאופן ספונטני אני חשתי בדחף לצחצח את שמשתמכוניתו בעזרת בלוריתו המשומנת.

ואחר כך עוד אומרים לי בבית:
פ', את חייבת לדבר כמו צברית, אחרת לעולם לא תתערי כאן בין האסייתים.