אוהבת שירה.

אומרים לי שאני לא יוצאת מספיק...דווקא היכרתי אחד ויצאתי איתו. במבט ראשון הוא לא היה בשבילי, וכך גם במבט שני. אבל הוא נתן לי את המחמאה הכי מקסימה בעולם. צריך להבין, הוא ג'ינג'י. מבחינתי זה לא מתאים. אני לא נמשכת לגברים בהירי שיער. טוב, חוץ מבראד פיט שגם הוא קצת חננה אבל נראה מעולה. אז הבחור האמור הוא ג'ינג'י, חסרון, מאד משכיל, יתרון, חננה ברמות מטורפות, חסרון וחצי. הוא מנומס ומאד משתדל, ומנסה להצחיק אותי בעזרת חוש הומור שהיה מקבל ציון עובר בתשעה באב. לזכותו, הבחור ישר וגלוי לב. בסוף הפגישה הוא שואל אותי אם הוא מצא חן בעיני. הייתי גם אני גלויה ואמרתי לו מה אהבתי בו ומה לא כל כך. שאלתי אותו את אותה שאלה. לא אפרט כאן את מה שהוא אמר שהוא אהב, זו לא הנקודה. מה שמעניין זה מה שהוא לא אהב. אז ככה: "לא מתאים לי שאת כל כך בולטת בשטח, אני מחפש מישהי יותר שקטה ופשוטה. חוץ מזה, את קצת רזה מדי". אני! קצת רזה מדי! נכון שזה לא אומר כלום ובטח סתם יש לו טעם שמן והפנטזיה שלו זה לשכב עם לוחמת סומו. אבל הוא אמר לי שאני רזה מדי. :)) קמתי מהכסא שלי, התכופפתי אליו, ונתתי לו נשיקה מדוגמת עם סיבוב של הלשון לעומק, עד הטחול. המסכן כל כך התבלבל שהקפה נשפך לו. איזה חמוד.
לא שאני מתכננת על עוד פגישה איתו, אבל הזכרונות, הו הזכרונות...