אתמול הייתי עצובה. עצובה מאד אפילו. כתבתי על כך וקיבלתי כמה תגובות מנחמות. הגדילה לעשות מישהי שהציעה תמיכה ועזרה בהודעה פרטית ששלחה לי.
הרגשתי כי מצוקתי נוגעת לליבה ומעציבה אותה, אז הבטחתי לה כי תוך חמש שעות אהיה בסדר. זה היה ב- 22:00, עכשיו 03:00 ואני אכן בסדר. סביר היה כי אשקע בעצב ואתרסק (קרו דברים עצובים מאד), אך מרגע שהבטחתי לה, לא היתה לי ברירה. מילה זו מילה.
הבראה פסיכולוגית בחמש שעות, להלן המתכון:
שעה של בכי גדול. עם ממחטות ואף אדום, חופשי, אבל בדיוק שעה.
שעה של ריצה. רצחנית ומתישה, בדיוק שעה. לסיימה במקום עם שק אגרוף, אמבטיה ואלכוהול.
שעה על השק. בסביבות 2500 חבטות, חלקן באגרוף וחלקן בבעיטה.
מקלחת טובה, חפיפה, רביצה באמבטיה חמה מאד. עד שיוצאים ומייבשים, חלפה עוד שעה.
וודקה סטוליצ'נייה. עם לחם שחור, חמאה, מטיאס כבוש, הרינג, צנון לבן. בדיוק שעה.
וזהו.
אני בסדר, שבתי לאיתני.
תודה לך, ק'.
לפני 14 שנים. 24 במרץ 2010 בשעה 1:18