סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אוהבת שירה.

לפני 14 שנים. 25 במרץ 2010 בשעה 19:49

1. פקקים בערב ליל הסדר.
2. הקטע בו מנסים לא לחייך כשמדברים על יציאת מצריים בלילות ועל מי שדרשה.
3. המפגר שיושב מולי בשולחן הסדר, ושולח רגל מתחת לשולחן כשמגיעים ל"והיא שעמדה".
4. הפירורים של המצות, אין דרך להמנע מהם. פרט כמובן להרטבת המצה, אבל יש לי גבולות.
5. הקלוריות של המצות. זוועה.
6. בני נוער שמקבלים חופשה ארוכה מדי.
7. הצורך לאגור חמץ הכרחי מראש.
8. השכנים שנכנסים ורוצים לקחת לי את כל הכסאות בבית.
9. לחמניות כשרות לפסח. איכס.
10. לדעת שאפילו את המפגר מסעיף 3 לא יהיה לי השנה, כי אני לבד בליל-סדר.

astaro - יש דרך להמנע מהפירורים של המצות, לא לאכול אותן.

יש רק דרך לגיטימית אחת לאכול מצות וזה מצה-ברייט
לפני 14 שנים
poetry lover - לא לאכול זה מעשה לא יסולח.
מצה-ברייט נוגד את כלל 5, בגדול.
לפני 14 שנים
ים_yam​(לא בעסק) - איזה יתרון עצום זה לגור בשכנות לבני דודים, יש חמץ טרי ובשפע!
לפני 14 שנים
poetry lover - ואמרו חז"ל: קוץ ואליה בו...
:)
נשיקות
לפני 14 שנים
האדון - מעניין
כולם מתייחסים לסיפורי המסגרת ואיש לא מתייחס לעובדה שאת לבד בחג.
אני איתך
איך אפשר שלא תהי לבד?
לפני 14 שנים
poetry lover - תודה, איש יקר.
אתה מגלה רגישות אנושית.
אבל אתה טועה לגבי אי-ההתייחסות.
קיבלתי התייחסות מחממת לב, אבל בהודעה פרטית.
יש בכך יופי שמי שרוצה לעשות טוב לזולת מצניע את מעשיו היפים ואינו מפרסמם בראש חוצות.

אבל בסופו של עניין, כנראה שאעביר את ליל הסדר בעבודה, אז אין צורך לסדר לי מקום ליד השולחן.
חוץ מזה, אם אליהו יראה אותי, יש סיכוי שהוא לא יכנס.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י