התרגלתי לקבל מכתבים מאנשים שאינם מסוגלים להתנסח, לראות הודעות אדומות מאנשים שכותבים "אדומות" בשלוש שגיאות ומעלה, לחייך לעצמי מול עילגות עמוקה. על אותם כותבים לא אכתוב כאן. ליבי איתם, אך הם אינם מתאימים לי. נקודה.
מה שמדהים אותי בכל פעם מחדש הוא המצאותם של כותבים נבונים, משכילים, זריזי מקלדת ובעלי יכולת הבעה, שהחיווט הפנימי במוחם גורם להם להתנסחויות אומללות. הם לא מתכוונים, משהו פשוט פגום. בניגוד לסוג הכותבים שהזכרתי בפתיח, את הסוג השני קשה לזהות. הם נשמעים כבני תרבות, עד ש...
פנה אלי מישהו ובפיו בקשה להתכתב. ניסוחו עדין ומנומס, כתיבתו רהוטה, דבריו מובאים בטעם, חיכו ממתקים. הוא כתב לי אודות העדפותיו הספרותיות, שאל אודות העדפותיי, העיר על כמה קלאסיקות כתובות וביקש לשמוע את דעתי.
אדגיש, הבחור לא כתב שאני כלבה, לא הסביר לי שהוא ימרח את זרעו על פרצופי, ואפילו לא טען שאני מטומטמת. נכון מושלם? כזה שאפשר להביא הביתה, לפגוש את הוריי?
עניתי בנימוס, והבעתי עניין רב. ללא ספק, מדובר בכותב אינטליגנט ומשכיל. ביקשתי שיספר על עצמו מעבר לכתוב בפרופיל האישי. הנה תקציר תשובתו (לא הייתי מצליחה להמציא זאת בעצמי):
"אני לא נוהג לספר על עצמי. אבל אם את מתעקשת, בואי נאמר כי את טובה ממני ב-X ואני עולה עלייך ב-Y"
פערתי זוג עיניים משתוממות. מאחר והזכרתי את X בפרופיל שלי, יכול אותו אדם להחליט אם אני עולה עליו בתחום זה או שההיפך הוא הנכון. אך מניין לו מהו טיב שליטתי ב- Y?
עניתי באיפוק עצמי רב: למרות שלא ציינתי זאת, אני דווקא שולטת ב-Y. יתר על כן, עשיתי .... (סליחה על הצנזורה, חבר'ה. אני לא רוצה לעשות לו אאוטינג) באופן כזה וכזה.
הבחור עונה לי שלא יתכן כי עשיתי את מה שכתבתי לו, כי למיטב ידיעתו אין בעולם מקום בו עושים זאת מזה מאות שנים. אתם מבינים? הוא כותב לי כי דבריי אינם אמת, ובה בשעה מעוניין להמשיך ולהתכתב. מה השלב הבא, יריקה בפנים תיחשב לאקט של נימוס?
עניתי לו שנפגעתי ובזאת התכתבותנו באה לקיצה. הוא השיב, החצוף, שזו טעות מצידי מאחר ולא איכפת לו שלא עשיתי ... ומבחינתו זה לא מעלה ולא מוריד.
השאלה הקשה, יקיריי, איך מזהים אותם מוקדם? האם יש דרך לחשוף גס רוח שכזה בשלבים מוקדמים? האם ניתן לחסוך שעות התכתבות ומחשבה שיבוזבזו על מי שאינו ראוי? אני מדגישה כי אני מתמקדת באלו שנשמעים מצויין, אדיבים ונחמדים, נבונים ומשכילים. איך לחשוף מראש את מי שנגוע באטימות ריגשית?
אני באמת זקוקה לתשובה.
לפני 14 שנים. 30 באפריל 2010 בשעה 11:13
