אוהבת שירה.

התחושה היא של שממה מוחלטת.
אני נכנסת לבלוגים בכלוב, וכלום.
פעם הייתי נכנסת פעמיים ביום, ובכל פעם הייתי מתפעמת מפוסטים חכמים או מרגשים או מצחיקים.
לאחרונה, שממה.
אז אפנה אצבע מאשימה אל כמה מהאחראים למחדל.
שפחריפה כותבת בדלילות מזעזת. הפוסט האחרון שלה פורסם יחד עם המגילות הגנוזות.
גילי שקועה בעניינים אחרים. אני מתגעגעת לכתיבתה. תלדי כבר!
ריס ממעט לכתוב. הפוסט האחרון שלו התפרסם יחד עם המהדורה הראשונה של התנ"ך.
דקסטר נעלם. ודאי נמכר לאורחת ישמעלים.
דומיניק פ' התאדתה ונעלמה. היא הותירה אחריה עננה סאב-ליניארית בעלת שגיאה אפסילונית.
פרלין הצהירה שהיא מפסיקה להתקיים כאן. אוף, מרגיזה אחת.
קובלט ודאי איבדה את המקלדת, או שזה באג בווינדוס.
יש עוד כמה, אבל הבנתם את העיקרון: הטובים נעלמו.

אז נשארו אשת הסיליין וים-ים, אני אוהבת את כתיבתן, שתיהן מחזיקות אותי כאן.
ושתי חברות זה לא מעט, אבל בוירטואליה זה גם לא הרבה.

אז לתשומת לב האחראים:
אל המקלדות שלפניכם, לעצום עין בלתי מכוונת ו... פרינט.