אוהבת שירה.

יש עוד, אתם שואלים. אז כן, יש עוד ואפילו הרבה.
לפעמים ניתן למצא בנומי רכות ורומנטיקה שקשה לשער את הימצאה. לפעמים אף אני מופתעת.
יצאנו לפיקניק נהדר. הוא בחר בפארק שאני מכירה ואוהבת. בסעיף הכיבוד כיכבו מגש סושי (קנוי) ובקבוק למברוסקו. תשואות על האוכל, טעון שיפור בתחום השתיה.
ואז ברגע מסוים, כשהשתררה שתיקה, הוא הושיט לי קופסה קטנה. הדורה ואלגנטית, מהסוג בו נמכרים תכשיטים... קשוחה ככל שאני, עלי להודות כי ליבי החסיר פעימה. מה?! האם זו המחווה הגדולה? לשניה אחת בה השתלטתי על נפשי הסוערת ועל הרעד שבידיי, הזיתי כי זו טבעת. בשניה שלאחריה, התפללתי כי לא תהיה זו טבעת. אני לא בנויה להכרעות כל כך קשות.
נומי קלט את המבט בעיניי, שמר על ארשת הפוקר שלו והושיט לי זכוכית מגדלת. טוב, זה מעניין.
בקופסה מצאתי תכשיט יפהפה, תליון קטנטן המשלב כמה פרחים, שדומה היה כי הם מחליפים את צבעיהם בפגוע בהם קרני השמש. בחינה יסודית יותר הראתה כי כל אחד מהפרחים משלב בקירבו כמה צבעים, זהב לבן, זהב צהוב וזהב אדמדם, במלאכת מחשבת עדינה. אורך התליון כשלושה סנטימטרים, רוחבו ועוביו כחצי סנטימטר בלבד.
אמרתי לנומי כי זו מתנה נהדרת והודיתי לו בחום. שאלתי היכן הוא קנה זאת, ומבטו אמר לי שהשאלה שגויה. או.קיי, אז אם הוא לא קנה את התכשיט, הוא בטח ... גנב אותו? קיבל במתנה? לא הבנתי.
הסתכלי על הפרחים, אמר נומי, התחילי מהגבוה. בחנתי אותם בקפידה. שבעה פרחים קטנטנים, ניסיתי להבין מה מקורם. אחרי דקתיים נכנעתי. מהו הפרח העליון, שאל נומי. ניסיתי: אה... אולי נורית?
נוריות הן פנטמריות על פי רוב, הוא ענה, נסי שנית. המממ, מביך, הייתי צריכה לדעת זאת. כלנית, יריתי באפלה. מתברר שלא. לכלנית יש כתר פנימי בפיגמנטציה בהירה, כפי שלמדתי באותו רגע. אז, אלוהים-נמאס-לי-לטעות, בטח זה פרג. נכון, אמר נומי, ומהו הפרח השני?
התחלתי לחשוב. שבעה פרחים, כולם שונים זה מזה, הראשון הוא פרג. בטח יש כאן משהו עמוק.

לא אספר כאן מהו הפרח השני, או השלישי או אלו שאחריו.
אומר רק שאם שמי היה מרלן (תודה לאל – הוא לא), אז כנראה שהיו רק ארבעה פרחים, כשהראשון הוא מגלית שרועה, השני רקפת, השלישי לפופית כפנית והרביעי נימפאה תכולה.
מסקנה, זה אישי. אחר כך הבנתי כי הכוון אליו הפרחים פונים מקודד מסר נוסף, מאד אופייני לנומי.
הפרח השני מלמעלה והפרח התחתון פנו לאותו כוון, שאר הפרחים פנו לכוון השני. קל לראות כי גילי המתקדם – 33 – נכתב כך בבינארית. אם הקריאה נותנת אינטרפרטציה הפוכה לכוונים, הכוון של 0 הופך ל-1 ולהיפך, מתקבלת הגימטריה של "מזל טוב".

אז מה היה לנו? אמנם מניאק מרושע, אמנם איש שיום אחד אתנקש בחייו (טוב, הגזמתי. אבל אשפוך עליו כוס מים קרים), אבל צורף מוכשר.
אמנם חמקמק כטיפת כספית, קפדן ומחמיר ככומר ישועי, מעצבן כזמזום יתוש לעת ליל, אך יודע להרעיד את המיתר הפנימי שלי.
אם העתיד הרחוק יראה כי לא התנקשתי בחייו של נומי, יהיה זה רק תודות לאותו מיתר רועד. בזכות מיתר זה אסלח לו על הכל, אפילו על הלמברוסקו.