בבלוג של ידידי "פסיכולוג בספת עור", התעמרו בי בעל הבלוג ואיש חביב נוסף, שולץ.
נראה כי לדבריהם אני לא בשר ודם, אלא מין מערכת ממוחשבת למתן עצות בכל תחום.
אז נכון, בחודשים הספורים בהם אני בכלוב נתתי יעוץ בכמה נושאים, חלקם בבלוג שלי, חלקם בבלוגים אחרים וחלקם בהודעות אדומות. אבל לא הרביתי בכך.
בין הנושאים:
ג'אגלינג.
גידול פטוניות.
קרב מגע.
צ'י קונג.
המערכת האוטו אימונית.
בלוטת התריס, TSH ואלטרוקסין.
ריצות למרחקים ארוכים.
דיאטה.
התאמת צבעי לבוש.
שימוש בצבעים לקירות.
סנפלינג.
אתרים מומלצים בפראג.
הגיה נכונה בפולנית.
פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית.
קפה.
בירה.
וודקה.
שימוש חריג בנונצ'קו.
שימוש מומלץ ב- MP3.
טיפול בחוסר קומפטביליות בין תוכנות.
אלגוריתמי קירוב.
ספרים טובים.
ספרים מזעזעים.
ביצועי ניצוח של הרברט פון קאראיין.
כנ"ל עם ג'ורג' שולטי.
מסלולי טיול בגליל העליון.
יתרונות וחסרונות של תקרה גבוהה.
בניית ריהוט גינה.
המממ... כשהתחלתי לכתוב חשבתי שאזכר בשלושה נושאים מקסימום, ואבטל את דבריהם של שולץ והפסיכולוג בהבל פה. כעת אני מתחילה לחשוב שהם צדקו.
אני פשוט מזעזעת.
מה לעשות?
כשאני חושבת שמישהו עשוי להסתייע ממידע, אני מנדבת מידע זה.
זה כל כך נורא?
לפני 14 שנים. 15 ביוני 2010 בשעה 12:59
