אוהבת שירה.

הרי לכם דילמה.
אני אמורה לפגוש מישהו מהעבודה. הוא יגיע אלי ממקום מושבו (עניין של כמה שעות טיסה).
בכל פעם שנפגשנו בעבר הוא החמיא לי, פלירטט, והבהיר כי הוא היה מעוניין להעביר את הקשר שלנו לפסים יותר פיזיים.
הוא גבר מרשים ביותר, חכם, שנון, אלגנטי, וזה עוד לפני שדיברתי על הופעתו החיצונית.
זוכרים את הדוגמן ירון פינק? מישהו דומה לו להפליא, רק עם כתפיים רחבות יותר.
הוא באמת מדהים ואני נמשכת אליו.
אבל..
כולם קוראים לו בשם החיבה שלו, קטנטן.
לא סתם קטנטן, קטנטן במלעיל.
אין לי בעיה עם זה כל עוד שאנו נמצאים על פסים ידידותיים או מקצועיים.
אבל המחשבה שאני אתפשט ליד מישהו שקוראים לו קטנטן, גורמת לי לצחוק.
זה לא ממש רומנטי לצחוק כשבן זוגך פושט את מכנסיו, נכון?

ברור לי כי אם נקלע לסיטואציה קרובה (יפת נפש שכמוני, אקרא לדברים בשמם: אם נלך להזדיין), אני אתחיל לצחוק.
מה לעשות?
הצילו!