אוהבת שירה.

כשהגעתי לראשונה ל"כלוב" לא עשיתי זאת מסיבות בדסמיות. חיפשתי, בדומה לצופה בראש התורן, לראות את היבשה מלב ליבו של הים. הייתי כתועה במדבר המחפש מעיין מים חיים, הייתי בחיפוש, בהליך של ציד, בתחילת הדרך למציאת האות.

ישנם מדענים בשולי קהיליית הרדיו-אסטרונומיה העוסקים בתחום הקרוי SETI ראשי תיבות של חיפוש אחר תבונה חוץ ארצית. מדענים אלה מכוונים את אנטנות הרדיו שלהם אל החלל ומחכים, כנגד כל הסיכויים, להופעת האות התבוני. חבריהם האסטרונומים הממוסדים יותר לועגים להם, אך הם בשלהם: מי שאינו נושא עיניו לשמיים, הם מצטטים יפני זקן, אינו תופס כוכב נופל.
אך כוכבים נופלים יש הרבה, אותות תבוניים – רק מעט, וגם זה מוטל בספק.
אני חיפשתי את האות שלי. את הסימן שמישהו השאיר עבורי. מהו אותו סימן, לא ידעתי. מה צורתו או מאפייניו, לא היה לי מושג. אך ידעתי כי כשאתקל בו, ידוע אדענו. דומה הייתי למאמין קשה-יום הנופל על ברכיו ודורש מאלוהיו אות וסימן. אך מהו אותו סימן? גשם בתמוז? פריחת חצב בחופשת הפסח? עורב החג מעל ראש המאמין וצווחתו מזכירה את הדיבר "אנוכי אלוהיך"? כיצד למצא רציונליזם במסר, מהי הדרך בה יכולתי להבטיח כי לא אראה אותות לא קיימים רק בגלל רצוני לראותם?
עד כאן כתבתי באורח מעורפל, וברשותכם אמשיך להיות בלתי מובנת בנקודה זו. את שחיפשתי, חיפשתי מסיבותיי אני. מושא החיפוש וסיבתו אינם מעניינכם. לא עליהם באתי לכתוב אלא על הליך החיפוש. ידעתי כי אי שם במרחב הבלוגים המטורף של הכלוב מסתתר מסר, ואין הוא גלוי לעין. נהפוך הוא, סמוי הוא ומוסתר היטב. מטרת המסר והסיבה להסתרתו נראות כמנוגדות זו לזו, אך לא כך הוא. המסר היה אמור להיגלות לעיניי בלבד. "שאל וייפתח לך, בקש – ומשמיים יענוך" כך נכתב בספר כלשהו, ואני יצאתי למרדף.
ציידים של פעם היו יוצאים למירדף אחרי טרפם כשהם חמושים בחנית, קשת ואשפת חיצים. ציידים של ימינו מחמשים עצמם במחשבים בעלי עוצמה. יצאתי כשאני חמושה במחשב קטן מידות אך גדול RAM, מוטיבציה אדירה וחופן כדורי מרץ. סרקתי עשרות בלוגים, בחנתי מאות פוסטים, הרצתי תוכנות סריקה על טקסטים ארוכים. אי שם, כך ידעתי, תמצא התשובה. אם רק אדע להיכן לכוון את האנטנות, לאן לייחד את התפילה, לאיזה כוון להביט בתקווה למצא פיסת יבשה.

את תוצאות החיפוש מאז אני שומרת לעצמי. הן אינן רלוונטיות למה שאני רוצה להראות. אך כתוצאה מאותה תקופה אני נוהגת, מחמת ההרגל, לסרוק רבים מהטקסטים שאני קוראת, בתקווה למצא בהם אוצרות חבויים. ראשית אני קוראת באופן הרגיל, אחר כך מחפשת מושגים משונים או רעיונות שנראים כתמרורים למחפש. אם גם זה מעלה חרס, אני מתבוננת באורך השורות, במספר האותיות בכל מילה, בשכיחות אותיות החורגת מהמקובל, מנסה לקרא את הטקסט בדילוגי אותיות, ועוד ועוד.

מאז החיפוש ההוא, לא מצאתי דבר. שממה, אף לא קול אחד הקורא במדבר ליישר מסילות. אך הנה, לפני ימים מספר, הגיע האות המשעשע. אין ספק, סימן מחללית זרה. יוסטון, מצאנו חיזר והוא דורש גם לפגוש את מנהיגנו וגם דיאט קולה, משהו כזה.
תוכנת הסריקה נעצרה על טקסט ארוך של "חבקוק", אדם נבון לכל הדעות, והתריעה על חריגות: שכיחותן של האותיות ג' ו-פ' בעברית (כולל ף) קטנה מאד.
שכיחות ג' היא 1.25% ושכיחות פ' ו-ף' יחדיו היא קצת פחות מ- 2%. בטקסט של חבקוק האותיות הללו מתפרעות בחדווה ומופיעות הרבה יותר מדי פעמים. כך גם האות ז', אך זה טבעי בהתחשב בכך שהוא כתב על זיתים (כמו שטקסט בנושא ייצור מטאטאים יכיל הרבה ט', וזה מובן מאליו). מתברר כי למופעים המרובים של שתי האותיות הללו יש גם מיקומים יחודיים, כאלה שסבירותם הסטטיסטית אפסית. מה זה אפסית? הסתברות הקטנה מהסיכוי שלי לזכות בלוטו ובטוטו באותו שבוע. אז כמובן שבדקתי את הטקסט בעוד כמה אמצעים, קצת יותר מתוחכמים. אני אוהבת חידות מהסוג האיכותי.
לא אפרט כאן את כל מה שגיליתי, לא כרגע בכל מקרה. אני לא רוצה להרוס חידה נפלאה לאלה מכם שאוהבים אתגרים לפיצוח. ארמוז כי ניתן לגלות מסר משונה מאד על ... עיזים.
אבל דבר אחד כן אכתוב, כי הוא קצת קשה יותר לגילוי, ואני חוששת שגם חדי העין מביניכם היו מפספסים אותו. שימו לב לסיומת של הפוסט:

"עזרי לי אתחנן
יפהפיית שני
זמרי שיפעת טובך
יפהפיה מוזהבת
מזגי לגופי חוכמתך..
הזיני גידיי בתשוקתך
שליטה אדמדמה כציפורן
ואשירהלל
תורתך
ואשיר הלל
תורתך
שירה ארגמנית נעימה, עדינה.
מלאת
נחמות
מלאת
פתרונות. ברוגע
לימדיני עורמתו הנהדרת הלבנה של החוק
יפעת ניחוחו
צפונותפילאו
ונשפי לראותיי יפתי
תפילה נדירה טהורה בפרוס עולם.
עקשי בי כפנינה
שנתפלל ונאהב בכל שיח וסיג בכל הגיג
נשיר הלל ועוד הלל וכך
ביחד, בעונג ובחום."

עכשיו, מנקודה מסויימת ואילך, אבודד את סופי השורות. בהתחלה אות אחת, ומשם ואילך שתי אותיות אחרונות.
את העמודה שמשמאל יש לקרא כשאות רגילה ואות סופית חד-הן, ומבלי להתייחס לפסיקים ולנקודות שהופיעו במקור, וחייבים לחייך:

לימדיני עורמתו הנהדרת הלבנה של החו ק

יפעת ניחו חו

צפונות פיל או

ונשפי לראותיי יפ תי

תפילה נדירה טהורה בפרוס עו לם
.
עקשי בי כפני נה

שנתפלל ונאהב בכל שיח וסיג בכל הג יג

נשיר הלל ועוד הלל וכ ך

ביחד, בעונג ובחו ם."

אין מה לאמר, מושלם.
Take me to your leader
סופסוף נמצא האישור לכך שהצלחות המעופפות אינן פרי הדמיון, אלא מציאות קרובה...