תוך סיכון כי מעתה והלאה אף אחד לא ירצה לדבר איתי, אני מדווחת מהשטח.
אתמול נכנסתי למטבחי בשעת לילה, הדלקתי את האור, הבטתי נכחי, ו... הוא הביט בי חזרה. בלונדיני, בעל שפם גדול, זריז ומטייל על דלת הארון.
ג'וק גדול ודי מגעיל, פשוט הסתכל עלי כאילו אין מחר, אין חומרי ריסוס ו/או נעליים.
הנטיה הראשונה היתה לברוח על נפשי. השניה היתה לרסס לו את האמ'אמא.
השלישית, למעוך לו את הקרביים במו סוליותיי, כמו הייתי סוציאליסטית הרומסת במגפיה את האינדיבידואל תאב-החורין.
מחשבה רביעית, המממ, מי בכלל רוצה לחשוב.
החלטתי להשתעשע.
לקחתי זוג מקלות אכילה, צ'ופסטיקס בלשון הגויים, והצלחתי לתפוס את הממזר בעל שש הרגליים. הוא היה כל כך מופתע שכמעט ולא ניסה להשתחרר. פתחתי את התריס, הושטתי יד החוצה ו... הופ, עוף גוזל.
אחרי כן התחלתי לצחוק כמו משוגעת.
אחרי כן 2, התחלתי לחשוב את מי אזמין לסושי.
לפני 14 שנים. 16 בספטמבר 2010 בשעה 20:09
