לפני 14 שנים. 17 בספטמבר 2010 בשעה 22:26
עת סליחות הגיעה, והמוגבלות הרגשית שלי אמורה לאמר לי, בעדינות, בפני מי עלי להתנצל: קולפה מאה, חטאתי, פשעתי.
נדמה לי כי הרשימה כמעט ריקה.
כמעט, לא לגמרי.
יש את הדבילים במכון ששברתי להם את האגו ו/או עצמות. אני לא מרגישה ממש אשמה, אבל שיהיה, סליחה.
יש את אלה שלא עניתי להם בפירוט מספיק, סליחה.
יש את האיטלקי שהרסתי לו את הגלידריה, סליחה (אבל הגיע לך).
יש את כל הנהגים שהראיתי להם את אצבעי האמצעית, ולחלקם גם בעטתי במראת הצד. סליחה, אשמח לעשות זאת שוב.
וחוץ מזה? צדיקה.
