אוהבת שירה.

(קוראים נאמנים ושאר מוקירים: את השורות הבאות אני לא ממליצה לקרא. אם עד היום רכשתם אלי הערכה כלשהי, היא תתפוגג חיש מהר לאור הלשון הגסה בה אשתמש. תודה)

קיבלתי הודעה ממישהו. עניתי. החזיר תגובה. הכל סבבה.
לדבריו הוא חכם, מבריק, הר-אדם, לוחם מעולה, סופרמן.
באיזשהו שלב הוא החליט להסביר לי כי אין לי סיכוי נגדו בקרב.
למה? לאלוהי הגורילות הפתרונים.
עניתי בנימוס שאין לדעת מה ילד קרב עד לאחר שהוא יסתיים.
הוא ענה שהוא יכסח אותי והוסיף את המילה "כלבה".
אז הכפפות יורדות, חתיכת זבל, קרא והפנם.

נתחיל בכינוי כלבה. אתה מוזמן להשתמש בו בכל פעם שתדבר עם אמך מוכת העגבת,
שברוב עוונותיה המליטה צאצא פגום שכמוך. היא הייתה צריכה לדעת שהזדווגות עם אחיה לא תניב טובות,
אלא רק את הקוף המכוער שהחליק מתוך קרביה המצחינים. כלבה, כן? 193 סנטימטרים שבהם התפארת,
על 105 קילוגרם של שרירים. מימדים מושלמים לגורילה. במקרה שלך, גובה מעט-גדול-יותר ממקרר,
אינטליגנציה מעט-יותר-נמוכה ממקרר. 105 ק"ג, כתבת? ואתה גאה בכך. כנראה שאתה מועמד לספר השיאים
של גינס בקטגוריה "גוש הצואה הגדול ביותר". לו היה מישהו בונה אסלה גדולה דיה, זה היה מקומך, חרא עלוב.

נמשיך בהתהדרותך בכישורי הלחימה שלך. מישהו טרח והכניס למוחך המעופש את המונחים מאוואשי ויוקו.
נפלא לך. הצלחת ללמוד שתי מילים ביפנית, גאווה של ממש. התוכי של השכנים יודע יותר, וזה למרות שיש לו מוח של ציפור. לוחם, עלק. השווצת בבלוג שלך בכך שהצלחת להרביץ לבחורה. ואוו, ממש להתרשם. כזה גבר,
בטח ציפית שיקחו ממך דוגמת טסטוסטרון, ימסגרוה ויתלוה במוזיאון הלובר. אם התבונה היתה שוכנת אצלך בראש ולא באשכים, ונוזל הזרע היה יורד מחלל גולגלתך, אולי היה ניתן לראות בך אדם חושב, אולי אפילו לוחם. אך בהנתן מצבך העכשווי, אינך לוחם, אינך יצור תבוני, אינך יכול להקרא דבר מעבר לערימת אשפה מצחינה.

כתבת על בעיטה שספגת באשכיך. זה אולי מסביר את הטמטום שאחז בך עת שכתבת את המילה כלבה.
אגב, אייתת אותה בעצמך או שמישהו עזר לך? ושאלה קטנה, תולעת ביבים מצחינה שכמוך, מאז הבעיטה האם הצלחת לתפקד מינית? נראה לי כי פנייתך מעידה על תסכול הנובע מאימפוטנציה. "כן,כן, אני גדול וחזק וגברי, אני אקרע אותך". מניין זה בא? מתחושת קטנות ואפסות? אבל למה אתה חש קטן, מר 1.93 מ'? אה, הבנתי, הסתכלת על שרידי האיבר המדובלל שלך. מתסכל, נכון? לא נורא, תמיד יש תרופות קסם, השתלות, שיחזורים, כל מיני. רק חבל שהשתלת שכל עדיין לא קיימת.

אריקה לנדאו? הו, כמה השווצת שלמדת בקורסים שלה. הקשב טוב, דביל, לקורסי המחוננים של ד"ר לנדאו מתקבלים ילדים שהוריהם יכולים לשלם מספיק, זהו. גם מטומטמים עם תעודת אחריות יתקבלו לשם אם הוריהם ישלמו כדי להשיג גושפנקא שילדם מחונן. וזה לא היה חסר, רכיב הכסף. במקצוע בו אמך עבדה ניתן להרוויח די הרבה, אמנם מקצוע עתיק אך תמיד יש בו חידושים, בן-זונה קטן. החידוש האחרון: דפוק את הגורילה.
שעירה מאוד, גבוהה להפליא ובעלת גיזרה של מקרר, והטרנד תפס. אז למדת אצל אריקה לנדאו, עכשיו אתה יודע מה מימן את הלימודים.

אחרון חביב: לא סביר שיצא לנו להפגש אי פעם. אתה פחדן מדי. אבל אם וכאשר זה יקרה, אני אאכיל אותך בשיניים שלך. אהיה נחמדה לקהילת הדנטיסטים, האורתופדים, הרופאים הפנימיים והפלסטיקאים, ואעבור על
משמני גופך באופן שמגיע לך, כלב עלוב. את הזין שלך אשמור בפורמלין בתוך צנצנת גרבר שלב 1, כזו שמתאימה לתינוקות.

(פ' מתנצלת בפני קוראיה על השפה הבוטה ועל הכתיבה שאינה נצמדת לכללי הכתיבה של אחדות-הזמן-המקום-העלילה. כמו כן מרכינה ראש על כך שלא השתמשתי בחריזה ובפניה בגוף שלישי. אנא, מחלו לי)