אני לא אוהבת לצפות בתחרויות ספורט. זה לא מדבר אלי ולא מעניין אותי. כדורסל, הוקי, בייסבול, כדורגל – משעמם לי את העפעפיים. אפילו תחרויות של אומנויות לחימה אינן מצליחות להדליק אותי. זה נחמד, אך לא יותר מזה.
כך היה עד שנת 2004, עת שמישהו טרח להדליק אותי על ענף ספורט קסום: סומו.
רוב האנשים חושבים שמדובר בסתם שני שמנים יפנים שלבושים בחיתול ודוחפים זה את זה.
האמת לא יכולה להיות רחוקה יותר. מדובר בספורט מתוחכם להפליא, מותח, רב תהפוכות, בעל מסורת עשירה והסטוריה מרתקת.
אני צופה בטורנירים המקצועיים שנערכים ביפן באדיקות, ומקפידה להתעדכן על שינויים וחידושים.
למה? כי זה יפה!
אמנם זהו ספורט שוביניסטי, אולי הכי שוביניסטי שיש (לא רק שההשתתפות אסורה לנשים, אסור להן לגעת בזירה. זירה שנגעה בה אשה נחשבת טמאה ונהרסת), אבל אין בכך כדי לפגום באסטתיקה של הספורט.
בכל טורניר (יש ששה בשנה, כל אחד אורך 15 יום רצופים), כל מתמודד עובר קרב אחד ביום.
המנצח הוא זה שצבר את מירב הנצחונות, ובמקרה שווין יש קרב נוסף בין המובילים.
סדר הקרבות נבנה באופן שמביא את המתח למקסימום. בתחילת כל יום נלחמים הדרגים הנמוכים, ובסופו הגבוהים.
יש חמש דרגות ללוחמים (מספרם הוא 40): מאיגשירה, קומוסובי, סקיוואקה, אוזקי ויוקוזונה (אלוף על). בליגה העליונה (מאקואוצ'י) רוב הלוחמים הם מאיגשירות, ומספר היוקוזונות קטן מאד, בדרך כלל אחד עד שלושה.
שני הלוחמים לבושים בחגורת בד ארוכה (מאוואשי), מסורקים באופן מיוחד (הנקרא מאגה) ונלחמים על זירת חימר (דויו). מטרתם היא להפיל זה את זה או להוציא אל מחוץ לדויו. רוב הקרבות נגמרים תוך חצי דקה, חלקם אף בזמן קצר בהרבה.
יש טכניקות רבות לנצחון, ולכל אחת שם משלה. אני מכירה כעשרים מהן, אך יש כ- 80. בנקודה זו היפנית היא שפה חסכונית להפליא: במקום להגיד בעברית "תפיסת-היריב- בחגורתו-ביד-אחת-והשלכתו-מהזירה- בתנועה-מן-הפנים-החוצה" הם אומרים "אווואטה-נאגה". במקום להגיד "הפלה-על-ידי-מכה- על- העורף- בכף-יד- פתוחה" הם אומרים "היטקי-קומי". שפה יפה, היפנית.
במשך שנים היה הסומו הגמוניה יפנית וכל העוסקים בתחום הגיעו מארץ השמש העולה. בשלב כלשהו, לפני כעשור ומחצה, החלו זרים להגיע לסומו: ענקים מהוואי, סמואה, שני רוסים, בולגרי אחד... ואז החלה המהפכה המונגולית.
אסאשוריו הגיע לסומו היפני כמו מטאור. הוא בא ממונגוליה, נחוש מאד לכבוש את הזירה היפנית, והתקדם במהירות מסחררת. נצחון אחר נצחון, הצלחות ססגוניות, וירטואוזיות וכוח מתפרץ, והוא חלף מעלה-מעלה, ניצח טורניר בליגת הג'וריו והעפיל למאקואוצ'י. אסאשוריו הרגיז את היפנים השמרניים – דבר אחד הוא לראות מונגולי בעולם הסומו, דבר אחר לגמרי הוא לראותו מביס אומנים יפניים ותיקים ומכובדים. הקהל היפני שנא אותו וניסה להשפילו. כשהיה אסאשוריו מפסיד בקרב, היה הקהל משליך לאוויר כריות סגולות לאות שימחה. כל מתמודד שהתייצב מולו זכה לאהדה גורפת ולעידוד מסיבי.
אך זה לא עצר את אסאשוריו, אדרבה: הוא החליט להרגיז בחזרה. את כספי הפרס הניתן למנצח הוא נטל ביד שמאל (בניגוד למסורת המחייבת) ועורר זעזוע עז. העיתונות ביפן הקדישה למעשה זה כותרות נחרדות, ואסאשוריו חייך לעצמו. גם חיוכו עיצבן אותם, ללוחם סומו אסור להפגין את רגשותיו בהבעות פנים, לא עצב, לא חיוך, אפילו לא כאב. ואילו אסאשוריו העז לחייך לאחר נצחונו באחד הטורנירים.
לאחר שהביקורת שנמתחה עליו הרגיזה אותו, ומאחר והוועדה העליונה של הסומו חייבה אותו להפסיק לחייך ולעבור לנטילת הפרס בימין, הוא החליף את המאוואשי שלו לכזה שצבעו זהוב. היפנים אכלו את הלב.
אסאשוריו טיפס במעלה הדרגות והגיע ליוקוזונה, תוך הפגנת חשיבה טקטית ואסטרטגיה משובחת שלא נראו כמותן מאז ימי צ'יונופוג'י הגדול. בשלב מסויים הוא מחק שני שיאים של " צ'יו ", רצף הנצחונות הארוך ביותר ומספר הזכיות בטורניר. לזמן מה הוא היה היוקוזונה היחיד, ללא אף יפני לצידו בצמרת.
תחילת הקץ נראתה דווקא מבפנים: תלמידו המחונן של אסאשוריו, האקוהו, נכנס אף הוא למאקואוצ'י והתחיל לצבור נצחונות. לזמן מה היה אסאשוריו מאושר למראה תלמידו שעושה חייל, אך בשלב מסויים עבר ביניהם חתול שחור: האקוהו קרא תיגר על עליונותו של המסטר. המאבקים ביניהם הלכו ונעשו רוויי יצרים, מלאי אמוציה ודם-רע. סגנונם הדומה הפך את המאבקים הללו למרתקים, שני ענקים הנלחמים על הפיסגה. הקהל היפני עודד את האקוהו במרץ על אף מוצאו הזר, כולם קיוו שהוא ידיח את אסאשוריו ממרום מעמדו. ואכן, לעיתים היה האקוהו מנצח וזוכה לראות מטר כריות סגולות ואת מבטיו הרושפים של מורהו משכבר הימים. לאור הצלחותיו זכה התלמיד לדרגת יוקוזונה, ועילית הליגה היפנית הורכבה ממונגולים בלבד.
לפני כמה חודשים פרש אסאשוריו מפעילות. את הטורניר האחרון שלו הוא סיים ברגשות מעורבים.
בתום היום ה- 14 עמד מאזנו על 13-1 ואילו זה של האקוהו עמד על 11-2.
הקרב האחרון של היום האחרון נקבע להיערך בין שני היוקוזונות האדירים, אך היה ברור כי תוצאת הטורניר היא שאסאשוריו ניצח. למרות זאת, בקרב האחרון זכה האקוהו.
בימים אלה מסתיים תהליך הפרישה של אסאשוריו מהסומו המקצועני. בשבוע הבא יערך טקס בו תגזז צמתו שתמיד נקלעה למאגה, והוא יעלם מאור הזרקורים. מאז פרישתו המעשית זוכה האקוהו בטורנירים בתוצאות מושלמות 15-0. אלפים יבואו לחלוק לו כבוד.
שלום, חבר, אתה חסר.
לפני 14 שנים. 27 בספטמבר 2010 בשעה 12:34
