אוהבת שירה.

את מוסף הספרות של "הארץ" אני לא קוראת.
יש לי בעיה עם העיתון הזה, וזו לא בעיה של חוסר צבע וסנסציות.
אז אני שומרת מרחק מהעיתון, וזה הדדי, וכולם חיים בטוב.

אבל... כשידיד שלי אמר שאני מוכרחה לקרא מה פורסם שם,
חשתי לראות הכצעקתה. ואמנם, פואטיקה משובחת.
לדעתי זו כתיבה שמהווה יהלום במדמנה הספרותית של ישראל כיום.
מין שילוב בלתי אפשרי של רחל שפירא עם אהרון אמיר ועם אברהם חלפי.
למרבה הפלא מדובר בילדון בן 22.
אמנם הכתיבה אינה מנוקדת (ואני מצרה על כך), אך ניתן להתרשם מהכשרון האדיר גם כך. אני מצרפת את אחד השירים, להנאתכם.

שיר תולדות אדם / עמרי שרת

אדם צריך, לפני הכל, לכאב מאד. מתוך ורידיו.

בטרם האדם יקרא שמות לכל-שדיו

עליו לנשך את-הטרשים, את-הדממה, את השקיעה

העקבה מדמדומים, המקיזה את-הדמעה

אשר רותחת על-הלחי מרב תפארת ובושה,

מרב בדידות ואהבה וגעגוע לקדשה - -

אדם צריך להיות גזיר-עץ דועך בתוך קמין:

להאמין ואז לכפר בכל ושוב להאמין

ולעלות בלהבות מתוך צלילות ההכרה

שאין לנו לאן ללכת, כי אם-חזרה.

אדם צריך לחיות מאד ואז למות מאד

ואז לנתוץ את-מצבתו ולהתחיל סוף-סוף ללמד

איך להקיא פרי עץ הדעת ולשכח רע מטוב -

אדם צריך ראשית לחזר,

ואז יוכל לכתב.