היה לי יום נורא היום.
כל כך רע ונורא שאני לא יכול לדוש בזה. צללתי לתהום תחתית וזהו. התחושה הייתה כמו פעם כשהייתי ילד, וביום כיפור ראיתי את רב בית הכנסת עולה לתיבה ובוכה. כמה נורא! פחדתי פחד מוות (אז) חשבתי שאני עומד למשפט אצל אלוהים ואין סיכוי שאצא זכאי.
בצהריים הגעתי הביתה. התקלחתי והתגלחתי, לבשתי בגדים נקיים והלכתי להוציא את הקטנה מהגן. בדרך לשם כמעט בכיתי. כשהגעתי לגן לא יכולתי להכנס. נעצרתי לרגע לשבת על חומת אבן קטנה בצד ועישנתי עוד סיגריה.
ואז, הגיעה לשם אמא אחת עם בתה הקטנה. היא חייכה אלי, חייכתי חזרה ושאלתי לשלומן. במקום לענות היא נעצה ביעיניים גדולות ושאלה למה אני נראה כל כך רע (ואני חשבתי שאני מצליח להסתיר הכל עם החיוך שלי)
לא עניתי והיא לחצה לי את היד ונתנה לי חיבוק עצום וחם. דמעות עלו לי בעיניים והיא אפילו קצת התנצלה על שראתה אותי במצב כזה.
אני לא יודע מתי אראה אותה שוב ואוכל להודות לה. אז בינתיים אני מספר לכם שהיום חיבק אותי מלאך.
אז למלאכית הזאת- ת ו ד ה ![b][i]
לפני 13 שנים. 19 בינואר 2011 בשעה 19:02
