לפני 13 שנים. 26 בינואר 2011 בשעה 19:39
חם...
ירדתי מהסולם כדי להרים את האלקטרודה שנפלה לי. הרמתי את המסכה והנחתי אותה על השלב העליון ביחד עם ידית הריתוך ונגבתי את המצח בשרוול. אהההה... אויר קריר ונקי זרם לי לריאות. הורדתי את החולצה וחפרתי בכיס המכנסיים- אם אני כבר למטה, שווה לעצור רגע ולהדליק סיגריה.
התיישבתי על מדרגת האבן הקטנה ובחנתי את העבודה שעשיתי תוך שאני מרעיף מחמאות על עצמי. למה לא? מגיע לי, אין כאן אף אחד אחר שידע להעריך את העבודה הנהדרת. חסכתי כאן לפחות חמשת אלפים שקלים ושיפרתי את איכות החיים. יופי, אני מרוצה.
תקעתי את הסיגריה בזוית הפה ושלחתי יד לאחור כדי לגרד את הגב. כוס אמק החרקים האלה, אי אפשר להוריד חולצה בלי שהם נדבקים אליך.
... אתה צריך עזרה?
.......
כוס אימא שלה זאת, מאיפה צצה פתאום? זאת הפעם הרביעית היום! בפעם הקודמת כבר התבדחתי על זה שפעם הבאה גלידה.. מה עכשיו?
הסתובבתי אליה, הבלונד שלה זהר בשמש החמה והיא עמדה שם אוחזת שקית קניות ביד אחת וארטיק מגנום באחרת.
... ירדתי לקנות חלב, אמרה והניפה את השקית מולי, כאילו שאני זקוק להוכחה. ו- היא עשתה הפסקה משמעותית והדגישה את וו החיבור- זכרתי שבקשת גלידה... הושיטה מולי את היד השניה.
... אהה.. תודה... מלמלתי במבוכה קלה,
היא תקעה את הארטיק מול הפרצוף שלי וחייכה, מרוצה מעצמה, כאילו נצחה אותי עכשיו בשח-מט. הושטתי יד ולקחתי ממנה את הארטיק.
...אפשר לשבת אתך רגע? גם אני רוצה סיגריה..
... בטח, אמרתי והצבעתי על המדרגה.
היא התישבה והניחה את שקית החלב על הרצפה לידה. הצעתי לה את קופסת הסיגריות שלי אבל היא הצביעה על הסיגריה שהחזקתי ביד (כמה דברים אתה יכול עוד להחזיק בפה?) נתתי לה והיא החזיקה אותה באצבעות מתוחות, אבל לא עישנה. ישבנו רגע שותקים ומביטים באויר.
..מה אתה עושה?
..קירוי לחניה.
..וזה המקצוע שלך?
..לא, אני נגר.
..וואו... (נשים תמיד מגיבות כך לשמע המקצוע הזה)
שתקתי.
...יש משהו שאתה לא יודע לעשות?
...כן, כסף.
..טוב, זה...גם אני לא, אבל חוץ מזה?
אלף תשובות אפשריות עלו לי בראש, כולל משהו כמו- "כן, איך להעיף אותך מכאן ולגמור את העבודה" או גם- "איך להשתחל בין הרגליים שלך ולקרוע לך ת'תחת, יא-זונה". במקום זה אמרתי משהו כמו-
...אין לי מושג איך עושים את העבודה שלך..
אה.. היא הניפה יד בביטול, עם ידיים כמו שלך אתה יכול לעשות את העבודה שלי בקלות...
...מה בדיוק העבודה שלך?
...אני.. מממ... מנהלת איזה משרד גדול..
... ואיך זה קשור לידיים שלי?
... כמה פליקים קטנים בתחת- ואנשים עושים כל מה שתרצה. יש לך ידיים ממש מתאימות...
אלוהים אדירים, מאיפה נחתה עלי זאת? הסתכלתי עליה באלכסון, מושך את הראש מעט הצידה. היא שוב חייכה את חיוך השח-מט שלה.
חצופה, הבת זונה, מעניין עד כמה אני יכול להתחצף עכשיו, בוא נראה...
..פליקים בתחת מניעים אותך?
היא הרהרה רגע ואמרה- ..לא יודעת, עוד לא קיבלתי...
שתקתי. מה היא רוצה זאת? מה בדיוק היא באה לחפש? אין לה מה לעשות בחיים? מה יש לה איתי שהיא מתנהגת ככה? כל מה שאני יודע עליה זה שהיא נשואה ואמא לשני ילדים קטנים. לא מזמן עברו לגור כאן, בבניין השכן, אני רואה אותה מדי פעם בחלון המטבח שלה שפונה לכיוון הדירה שלי ופעמיים נפגשנו בסופר. זהו, לא היה לנו כלום, בעצם, עד היום...
היום נפגשנו כבר ארבע פעמים.
בבוקר זה היה כשלקחה את הילדים לגן והיא עצרה ללטף את הכלבה שלי. מלמלנו כמה מילים של נימוס והמשכנו הלאה. אחר-כך נפגשנו בקיוסק השכונתי כשקניתי את הסיגריות, אבל לא ממש דיברנו. רק אמרתי שלום וחייכנו, ציינתי לעצמי שהיא שווה, אבל לא עלה לי בראש יותר מזה.
מאוחר יותר מצאתי את האוטו שלה בחניה שלי עם פתק מתנצל- "סליחה על החניה, לא הייתה לי ברירה, נא להתקשר ואבוא להוציא את האוטו" כאן הופיע גם מספר טלפון וציור של פרח.
הייתי חייב שיפנו את החניה, הרי התכוונתי לבנות סככה. התקשרתי.
- שלום, אתם תופסים לי את החניה ואני חייב להכנס עכשיו, אפשר לרדת בבקשה?
...בטח, סליחה, כבר....
דקה אחר-כך היא הופיעה במכנסי בד שחורים וחולצה גברית גדולה וילד קטן תלוי ממנה כמו קופיף, ביד אחת היה תקוע לו בקבוק ויד שניה אוחזת בדש החולצה וחושפת טפח מהחזה של אמא... היא הושיטה לי את המפתחות שלה ואמרה- תוכל בבקשה להוציא לי את האוטו, אני לא יכולה עם הילד...החניה שלי שם פנויה, מספר שש... היא הצביעה על הבניין שלה.
...בטח...כן..
כשהחזרתי לה את המפתחות היא אמרה: כבר שלוש פעמים נפגשנו היום...
...כן, טוב... בפעם הבאה גלידה...
ועכשיו היא כאן, עם גלידה ודיבורים מוזרים.
אני לא ממש טוב במצבים כאלה. כמעט אף פעם אין לי מה לומר. מה לעזאזל אפשר להגיד למישהו שאתה לא מכיר? למה היא עושה את כל זה? חסר לי שאני לא מפרש את זה נכון, אני עלול להסתבך כאן.
התחפרתי בשתיקה שלי וחפרתי עם מקל הארטיק באספלט, משרטט עיגולים רחבים.
..אתה מצייר?
..לא, סתם...
..יש לך ידיים טובות, אני רואה את זה...
..תודה, זה כלום, אני לא עושה שום דבר מיוחד...
..אל תצטנע, ראיתי ששיפצת את הבית שלך לבד,
..כן..
..אתה גם מטפל בגינה.
..כן, טוב.. אין כסף לגנן...
..לא נראה לי שזה עניין של כסף, אני חושבת שאתה נהנה.....
..כן...גם..
...אתה לא פטפטן גדול...
..לא..
..זהו? אין לך מה להגיד יותר?
בנקודה הזאת היא הצליחה לשגע אותי כבר. אין לה מה לעשות בחיים? מה היא באה לחפש כאן? אני חייב לסיים ולהתקלח כבר. החלטתי לחזור לעבודה.
...את רוצה לעזור לי?
..בשמחה!
קמתי על הרגליים, הסתכלתי בה מלמעלה והתזתי בציניות- תעשי טובה, תכיני קפה, אני חייב לגמור כאן...
היא קמה אחרי והרימה את החלב מהריצפה. ... אתה צריך קפה בשביל לגמור?...
חייכתי מתוך נימוס, היא לא הצחיקה אותי. אין לי ראש לשטויות כשאני עובד. עליתי על הסולם והמשכתי לרתך, מקווה לסיים לפני שירד החושך.
כשסיימתי והתחלתי לאסוף את הכלים היא הופיעה שוב. הפעם עם קפה ועוגיות.
הנחתי את הכלים בצד והדלקתי סיגריה. היא התיישבה לידי והתחילה ללהג. נדהמתי מהיכולת שלה לקשקש בשטף כזה. הספקתי כבר לגמור את הקפה ושתי סיגריות והיא עדיין דיברה ברצף. סיפורים על הילדים ועל העבודה ועל המזגן שהתקלקל לפני יומיים והטכנאי שליכלך את הקיר...אפילו על הקופאית בסופר הספיקה לרכל קצת.
בשלב מסויים נשברתי, קמתי שוב וסיימתי את איסוף הכלים. עבדתי בזריזות, מקווה שתבין שנגמר לי הזמן, היא המשיכה לשבת על המדרגה והתבוננה בי. הבנתי שזה לא הולך להגמר בקלות. עמדתי מעליה, מגלגל כבל מאריך והסתכלתי בה חזרה. היא לא עשתה סימנים שהיא מתכוונת לעזוב, הבנתי שצריך להיות יותר נחרץ.
..שאשטוף את הכוסות?
..מה פתאום, זה בסדר גמור.
..לא מחכים לך בבית?
..אמא שלי עם הילדים, יש לי עוד כמה דקות..
..ומה את רוצה לעשות בדקות האלה?
..מה שאני רוצה לעשות כבר לא רלוונטי, השאלה היא מה אתה רוצה?
..זאת שאלה מסוכנת, את יודעת..
..אתה לא ילד קטן..
..לא.
..אז מה אתה אומר?
..ילד קטן היה קופץ עלייך עכשיו, וכמו שאמרת- אני כבר לא ילד..
האמת היא שזה לא אופייני לי. בדרך כלל אני נופל לבורות האלה מבלי להתנגד ולפעמים גם בלי לשים לב. אבל באמת שלא רציתי אותה. לא יודע למה. היא בהחלט הייתה "שווה" על-פי הסטנדרט שלי, היא הציעה את עצמה מבלי שהתאמצתי בכלל, מה שהחמיא לי והיה מפתה, והיא נראתה זקוקה מאוד; מה שהפעיל את הרגש הפילנטרופי שלי... אבל היה שם עוד משהו שעצר אותי. אין לי מושג מה.
היא לא ויתרה. העיניים שלה שוטטו במופגן על גופי החשוף.
..אתה בהחלט לא ילד.. מעניין לדעת כמה אתה גבר...
יכולתי להוריד לה סטירה באותו רגע. לא יודע, אולי באמת הייתי צריך. אבל במקום, הושטתי לה יד ועזרתי לה לקום. היא נעמדה מיד ונשארה קרוב אלי. יותר מדי קרוב... יכולתי לראות בבירור את הפרטים הקטנים של עור פניה למרות שאור היום כבר דעך.
------------
שעה אחר כך, כשיצאתי עירום מהמקלחת והלכתי להכין לי קפה, ראיתי אותה בחלון המטבח שלה. היא שטפה כלים ומאחוריה עמד גבר, כנראה בעלה, ושוחח בטלפון תוך שהוא לועס איזה פרי. היא הסתכלה בי וחשבתי שהמבט שלה עצוב.
בימים הבאים לא נפגשנו ואני גיליתי שאני נמשך לחלון שמשקיף אל הדירה שלה. עד עכשיו זה היה סתם חלון, בהחלט לא הפינה המועדפת עלי בבית. אבל כעת הפך לפינת עישון. מצאתי את עצמי מבלה שם דקות ארוכות בכל פעם, מצפה לראות אותה מולי. והיא אכן הופיעה שם כמה פעמים, אבל לא בתדירות שציפיתי.
ככל שחלף הזמן נרגעתי מהסיפור והתרגלתי כבר למחשבה שאולי דמיינתי את כל אירועי אותו יום.
-------
הפגישה הבאה שלנו הייתה בסופר, באחד הבקרים שאני מפרגן לעצמי. קניתי לי חטיף קטן וקרואסון, ואילו היא עמדה בקופה מעמיסה שקיות עד אין סוף. נעמדתי בתור מאחוריה והיא אמרה בקול רם: ... מזל שיש כאן מי שיעזור לי עם כל המשקל הזה...
יופי לי. נלכדתי. לא נורא, קטן עלי כל השקיות האלה שלה. חייכתי והודעתי שתמורת ארוחה הגונה אני מוכן גם לסדר את המצרכים במקרר.
..חמודי, ארוחה תקבל גם ככה, בלי לסחוב. בשמחה!
..טוב, אמרתי, אם כך- אני לא צריך לסחוב כלום, בעצם.
הקופאית התערבה וזרקה משהו בנוגע לגבריות שלי. נאלצתי לשתוק ולקבל עלי את הדין.
מביך. מצאתי את עצמי צועד ברחוב עם שקיות שתלויות לי בצדדים, המשקל המעיק עוקר את ידי ממקומן, והמצרכים נתקעים לי בשוקיים עם כל צעד. 'מזל שהיא גרה רק בקומה שנייה', ניחמתי את עצמי. מאחורי הלכה הכלבה עם ארנק ביד אחת וחבילת צ'יריוס ביד השניה. עליתי במדרגות והשארתי את השקיות על הרצפה. משתדל לא להצמיד אותן לאף דלת, כאילו לא ידעתי באיזו דירה היא גרה. מלמלתי משהו לא מחייב ופניתי לחזור, היא נעמדה מולי על המדרגות וחסמה לי את הדרך.
..הבטחת לסדר את הדברים במקרר..
..כן.. לא.. רק תמורת ארוחה..
..התחלת לגמגם, אני רואה.
..האהה....
..חכה, תשאר עוד רגע.
היא נדחפה ופתחה את הדלת. ..תעזור לי עוד רגע...
היא נשארה לעמוד ליד הדלת, אוחזת בידית ומביטה בי כשאני מכניס את השקיות ומניח אותן על הרצפה ליד המקרר. כשסיימתי היא סגרה את הדלת והזמינה אותי לקפה. הרגשתי לא בנוח והעדפתי להסתלק, אבל היא כבר תקעה אותי ונעלמה באחד החדרים.
עמדתי שם והסתכלתי סביב. לא משנה על מה הנחתי את העיניים שלי, ראיתי רק ערימות. על שולחן האוכל היתה ערימת מכתבים שלא נקראו ולידה ערימה של קופסאות פלסטיק ריקות. בכיור, ערימת כלים לא שטופים. בסלון היו ערימות צעצועים ועל הספה ערימת בגדים אחרי כביסה, ממתינה לקיפול. על שידת הטלוויזיה ערימה של שלטים ולידה ערימת דיסקים. גם כל המכשירים האלקטרוניים שם נראו מונחים בערימה. על הרצפה היתה ערימת הקניות שסחבתי לכאן ועל המקרר היו ממוגנטות ערימות של תמונות משפחתיות וציורי ילדים.
היא הופיעה שוב, לבושה באותה חולצת כפתורים גברית גדולה שלבשה בפעם הקודמת והתקרבה אלי. הסתכלתי עליה והיא נראתה לי שונה מתמיד. עכשיו, כשלא היה שם ילד תלוי עליה, גם היא נראתה לי כמו ערימה. בהחלט לא מה שחשבתי עליה קודם.
משהו בתוכי זעק לי 'הסתלק!' אבל נשארתי נטוע במקום גם כשהיא נצמדה אלי ורטנה על השקיות הפזורות שלא טרחתי לסדר. מוכה הלם עמדתי שם ותהיתי מה עוד. היא הדפה אותי מעט והלכה לכיוון המטבח, שואלת אם אני רוצה קפה.
..לא תודה, אני צריך כבר ללכת.
..חכה רגע, אני צריכה שתסתכל על משהו באמבטיה, אתה מבין בחשמל, נכון?..
אוףףף,.. אני מכיר כבר את הקטע הזה. עוד מעט אמצא את עצמי מחטט במגירת הכלים של בעלה כשהיא עומדת מעלי ומקטרת עד כמה הוא בעל ידיים שמאליות ואחר כך ארוץ הביתה להביא עוד כלים, והופ, בלי להרגיש, הבית עובר חצי שיפוץ על חשבוני...
...לא, באמת, אני חייב ללכת עכשיו..
..מה קרה? היא התיזה בבוז, אמא מחכה לך בבית?
שוב התחשק לי להעיף לה סטירה.
..תראי, אמרתי בנימה קלה של כעס, אין לי חשק לקפה ואין לי חשק להשאר. אני לא צריך שתציעי יותר מפעם אחת, כי אני יכול לבחור בעצמי מה לעשות וכבר בחרתי. בחרתי לא ללכת לעבודה כדי לא לעבוד. לא בא לי לסדר לך כלום בבית, כמו שלא בא לי לסדר כלום בבית שלי. אני בחופש היום ויש ספר שמחכה לי במיטה. אז באמת תודה, אבל אני צריך ללכת עכשיו...
לא יודע מאיפה בא לי הנאום הזה. הייתי צריך לשתוק וללכת או לשתוק ולהשאר, אבל הנאום הזה היה בהחלט מיותר. הוא הדליק אצלה משהו לא ברור.
היא נצמדה בגבה אל דלת הכניסה ושילבה ידיים מאחורי הגב, מבליטה את החזה.
...אתה לא יכול ללכת עכשיו..
.. למה אני לא יכול?..
ראיתי איך המבע על פניה משתנה. המפלצת ההחלטית שלעגה לי קודם וניסתה להשפיט אותי התחלפה לי פתאום לעלמה במצוקה. עיניה התמלאו בלחלוחית שאיימה לפרוץ ולנזול על הלחיים האדומות. היא התנשמה בכבדות ועוותה את פניה כאילו היא עומדת לפרוץ בבכי.
זאת הייתה תגובה מאוסה בעיני. אני שונא שעושים לי את התרגיל הזה. זה פשוט יכול להוציא ממני את כל הרוע. הצליח לה...
ניגשתי אליה וניסיתי להרחיק אותה מהדלת. הנחתי יד על כתפה והזזתי אותה הצידה.
...זוזי לי מהדרך, בבקשה.
היא התכופפה והתחמקה ממני, נאלצתי לשפר את האחיזה.
..עופי הצידה, כלבה.. משכתי בכוח בשרוול החולצה.
...אאייי.. אאיי .. אני אצעק!
נרתעתי לאחור. אני עלול להסתבך עם המטומטמת הזאת...
... אוקיי-אוקיי, מה את רוצה?
היא המשיכה לעמוד בשקט וקינחה את פניה בחולצה שלבשה.
...את מוכנה לשחרר אותי, בבקשה?
...
...נו!
התחלתי להילחץ וכבר תכננתי לרמות אותה ולהמלט.
...בסדר, בואי נירגע, מה את צריכה?
היא שתקה.
...נו, כבר, תגידי מה את צריכה.
...בשביל מה באת הנה?
...את הבאת אותי..
... לא נכון!
וואוו, אלוהים, איך הסתבכתי בזה. אני חייב לעוף מכאן עכשיו!
...טוב, בסדר, לא את הבאת אותי, מה עכשיו?
היא שתקה והשפילה מבט.
...את רוצה שאבדוק את החשמל?
היא הנהנה בשתיקה.
..בואי, תראי לי במה מדובר..
הלכתי אחריה לאמבטיה. מנורה שנעקרה מהקיר. לא סיפור גדול.
..אה... אני צריך להביא כלים, תחכי לי?
..יש לי כלים, אתה רוצה?
ככה זה תמיד. תיכף היא תראה לי כמה כלים של חובבנים ותצפה שאעשה קסמים.
...לא, יש לי ארגז כלים מסודר, אני תיכף חוזר.
...אתה בטוח? בוא תראה...
הלכתי אחריה למטבח, באחת המגירות התחתונות אכן היו כמה כלים שאיתם יכולתי לעשות משהו. התקנתי את המנורה למקומה כשהיא עומדת וצופה בי, נזהרתי לא לדבר במשך כל הזמן הזה.
כשסיימתי ירדתי מהכסא והנחתי את הכלים ליד הכיור. תהיתי מה הולך לקרות עכשיו.
...זהו זה. סיימתי, זה בסדר עכשיו..
היא נותרה לעמוד ליד הדלת חוסמת את המעבר.
...אני יכול ללכת עכשיו?
... אני רוצה לשלם...
..לא, באמת, אין צורך. סתם דבר קטן..
... אני רוצה לשלם לך עכשיו...
...לא, באמת שאין צורך...
היא התקרבה והניחה יד על המותן שלי, תוקעת בי מבט עמוק. חשבתי שאני מתעסק עם מטורפת ואולי לא כדאי להתנגד, אבל מצד שני יכול להיות יותר מסוכן להסכים. לך תדע איך זה ייגמר..
...תראי, זה בסדר, אנחנו שכנים, אין לי בעיה לעזור לפעמים... לא צריך שום תשלום.. את יודעת..
היא נצמדה אלי והניחה ראש על החזה שלי, נשמתי עמוק והרחקתי את ראשי ככל שיכולתי.
... אני יכול לעשות עוד כמה דברים בשבילך ובסוף נסגור חשבון, תעזבי עכשיו, לא צריך...
..אתה יכול לעשות בשבילי עוד משהו?
היא הרימה את פניה והסתכלה בי. לא ידעתי איך לצאת מזה.
...כן..
היא לקחה את ידי והניחה אותה על החזה שלה.
..תעזור לי עם זה, לוחץ לי כאן...
היא חפנה שד אחד ובידה השניה הוליכה את ידי לסיבוב מלטף. השדיים שלה היו חמים למגע ובסיטואציה אחרת ייתכן שהייתי מתנפל על זה, אבל כל המצב היה מטורף למדי.
..תעזור לי..
הרגשתי מטומטם.
..איזו עזרה את צריכה?
..זה לוחץ לי, תשחרר..
..מה לוחץ?
..החלב...
..מה אני צריך לעשות?
..תוציא לי..
..??
היא הושיטה יד אל מאחורי הראש שלי ומשכה אותי למטה, מגישה לי פטמה. כמעט מעדתי כשהתכופפתי אליה ונאחזתי בה.
היא גנחה ונאנחה בזמן שינקתי, מצמידה את ראשי לחזה ומלטפת.
...קח, מתוק שלי, קח... תשתה, גבר קטן...
הגניחות שלה הלכו והתגברו ואני חשבתי לעצמי שהיא מטורפת. עצמתי עיניים וינקתי ואז שמעתי את דלת הכניסה נפתחת. ניסיתי להפסיק ולהתרחק אבל היא אחזה בראשי והצמידה אותו אליה. הרגשתי שאני עומד להיחנק...
את יתר האירועים אני לא יכול לספר. לא בגלל שאני לא רוצה- אלא בגלל שאני לא זוכר. הדחקתי את הכל כנראה. אין לי שום זיכרון נוסף מהאירוע.
אני עדיין רואה אותה לפעמים בשכונה, אבל אנחנו לא מדברים. היא מסבה את ראשה הצידה כשאנחנו נתקלים אחד בשני. גם חלון המטבח שלה התכסה בוילון ואני לא יכול להציץ פנימה. לפעמים בעלה עובר לידי כשאני מטפל בגינה, אבל הוא מעולם לא אמר לי מילה.
אין לי מושג מי נכנס באותו יום הביתה ומה קרה. הכל יכול להיות, אני פשוט לא זוכר.
