אוהב אדם-שם זמני

אמא שלי, דודה רחל, שושנה הגננת. זהבית עם הצמות. המורה אסתר והמורה חנה. גאולה עם העיניים הירוקות. דגנית ובת הדודה שלה, פוריה. שרון, איילת, המדריכה מהטיול השנתי, עוד שרון, גלית, השכנה בדלת ממול, (קראו לה ציונה.) מירב, חגית, אשתו של המדריך ששכחתי את שמו, הילדה שגרה בבניין ליד, מירי, אחות של בני. זמירה. האחיינית של יועץ בית הספר, המנקה הערביה, המוכרת בקיוסק, יפעת, גלית הרזה, אורלי, הבחורה מרחוב בית לחם, דנית או דניאלה. זאת שאני לא יודע את שמה, מהאוטובוס ברחוב הרצל, אברה, המדריכה בקורס קשר, הפקידה הפלוגתית, הפקידה של המג"ד, ההיא מהנח"ל והחברה שלה, צמרת. סיגל, עמליה, עדי, נורית, רנה הנוצריה מבירות, ג'ויס, רינה, אדווה, אלה, אורלי 2, אמא של נורית, רחלי, ש"ז, יפעת, רוני, מרטין, מטי(לדה) זאת מחיפה וההיא מאשדוד, פרח. רחל, חנה, מדריכת הטניס האמריקאית, אילת (לא איילת) איילת, כמובן. לבנה, ענבל, נטע, זאת שלקחה אותי טרמפ בלילה חשוך וזיינה אותי בהרצליה, זאת שקבלה ממני טרמפ ומצצה לי בירקון, ההיא מקו 55 שקלטה את החרמנות שלי ונגעה בי רגע לפני שירדה והותירה אותי עם פה פעור. אמא של תומר, אופירה, אחותה, טל, ענת ואחותה, הפיליפינית הראשונה של אבא שלי והמטפלת של אמא שלי, אשתו של הבוס הקודם וזאת של הבוס שלפניו, הפקידה במחסן הייבוא, וזאת וההיא, וההיא והזאת, ועוד אלף כאלה אחרות.
כולן...
אה, כן, גם ההיא עם הצמות...
כוס אמא של כולן,
אני בסדר גמור, זה העולם בעצם דפוק!