לפני 13 שנים. 29 בדצמבר 2010 בשעה 22:02
הבחנתי בה מיד כשעליתי לאוטובוס, היא ישבה קרוב לסוף, אוחזת ספר קטן מול פרצופה החיוור. היה נדמה לי שהיא פוזלת לכיווני, אבל קשה להיות בטוח ממרחק כזה. שילמתי לנהג והלכתי ישר אליה, מתעלם במוצהר מכל המקומות הפנויים, והתיישבתי לידה.
היא הביטה בי במבט קצר וחזרה אל הספר שלה. בחנתי אותה בזווית העין, רזה, עיניים כהות וגבות לא עשויות, אף חמוד ושפתיים דקות, שיער חום קצר, ללא איפור או תכשיטים, מכנסי בד כהים וחולצת כפתורים לבנה. על כיס החולצה התנוסס תג זיהוי מגנטי שנשכח שם עם צאתה מהעבודה. לא הצלחתי לקרוא את השם.
הצצתי בספר, פרנץ קפקא, אבל בגרמנית דווקא. מעניין... ניסיתי לקרוא מבלי להדחק אליה יותר מדי, גם ככה הגזמתי עם ההתנפלות על מקום הישיבה הזה.
היא קראה בקצב מהיר בהרבה ממני, כשהסיטה עיניים לעמוד הבא אני בקושי הספקתי לקרוא שלוש שורות. ואפילו לא באמת הבנתי הכל (בכל זאת גרמנית..) קצת קשה למתוח כך את הצוואר כדי לקרוא בספר של מישהו אחר, ועוד באוטובוס מקרטע, אבל לא וויתרתי, אתגרים מפתיעים עושים לי את זה, מעניין לשבור את השיניים ככה באמצע היום...
לאט לאט, מילה אחרי מילה, הצלחתי לקרוא את הפסקה הראשונה. ואז, זה הלך ונהיה קל יותר. יופי, טפחתי לעצמי על השכם, איזה יופי אני קורא בגרמנית... איך נהיה לי קל פתאום... וטלטול האוטובוס כבר לא מפריע כל-כך...
רגע, הספר כולו מונח בעצם מול הפרצוף שלי, מה קרה? אני נשען עליה כבר בלי ששמתי לב? התיישרתי במבוכה קלה והסתכלתי עליה, לא להאמין, היא מחזיקה את הספר בשבילי!
אה... אני מפריע לך?
לא, זה בסדר, אני יכולה להפוך כבר את הדף?
כן, בטח, סתם הצצתי...
אתה קורא גרמנית?
...Ich kann sprachen ein bisschen
קשקשנו קצת, הייתי צריך לרדת כבר לפני שתי תחנות, אבל למי אכפת, היא הייתה מופלאה; אני הייתי מאוהב.
---------
ימים ראשונים של אהבה... איתה הדברים קורים טיפה אחרת, לא מה שאני רגיל מהעולם הקודם שלי, כבר שלושה ערבים רצופים שאנחנו יושבים בבתי קפה ולא מורידים את העיניים אחד מהשני, הטיפים למלצרים נדיבים יותר מכרגיל, היא מספרת לי על עצמה ואני מקשיב לכל מילה כאילו שזה הסיפור המרתק ביותר ששמעתי מעולם וחיוך כמעט נצחי מרוח לי על הפרצוף.
אנחנו מתקדמים לאט, אני פגוע מקשר קודם והיא דתייה לשעבר שרק לאחרונה הרשתה לעצמה לוותר על החצאית. אני הגבר הראשון שהיא יוצאת אתו לאנשהו ושאינו חובש כיפה. זה בסדר, אין לאן למהר, היא תהיה כאן גם מחר.
ומחר אכן מגיע. טיול נעים ורומנטי על החוף, היא פוסעת על קו המים, מניחה לרגליה להירטב, אני, שחושש משום מה מהחול הדביק, פוסע חצי צעד לפניה, הולך ישר ואחורה חליפות ומסתבך בהליכת סרטן. היא משתובבת ומניחה לי להתקל בכסאות הפזורים על קו המים... אנחנו צוחקים המון ואני מביט בה בשקיקה, בוחן את שדיה הזקופים והפטמות שנלחצות החוצה מבעד לחולצה. ליד הדולפינריום אנחנו מוצאים סלע מתאים ומתיישבים עליו. אני מחליק יד על כתפה, גולש אל הצוואר הלבן והיא מושכת ראש לאחור, מתענגת על המגע. כך אנחנו מתפנקים כמה רגעים עד שאני שולף סיגריה, היא לא מעשנת. אנחנו מפסיקים להתלטף לרגע ואני מרים רגל ומנסה לנער את החול שדבק במכנסי, היא מסתכלת בי ואז, מבלי לומר מילה, היא כורעת לפני ומחליקה ידיים על שתי רגלי, מנקה בשבילי את החול בעצמה ומביטה בי בעיניים רכות. המבט שלה חודר אלי, אבל ברכות ובנועם. אני מסתכל חזרה נדהם. יש שם משהו שאני מכיר, אבל לא יודע להגדיר וכבר הספקתי לראות את זה אצלה.
בלילה ההוא שכבנו לראשונה..
נהגתי באוטו שלה ובמקום לנסוע אלי הביתה כמו אתמול, נסעתי לבית שלה. היא לא הציעה לי לעלות ולמעשה אפילו הציעה שתקפיץ אותי אלי.. הסתכלתי בה וחייכתי.
אני עולה אלייך לקפה..
-שתיקה ארוכה ועיניים מושפלות אל רצפת המכונית.
... מה קרה? אין לך קפה?
היא עדיין שותקת..
... את חוששת ממני?
היא מטה את ראשה על הצד ומסתכלת בי במבט מבוייש, אני כמעט מצטער ששאלתי ואז היא לוחשת בשקט-
...לא יודעת, זה מקובל? מותר לי? זה לא מוקדם מדי?
תחושת הפספוס שלי מתחלפת בהתפרצות של דופק מהיר. היא רוצה!!! אני אומר לעצמי, יו, היא לגמרי בידיים שלי, אם היא שואלת מה מותר....
אני מעביר יד על הירך שלה ושותק, מניח לה להתבשל מעט. היא מניחה יד לחה על שלי ואני רוכן אליה וטומן את פני בחיבור בין הכתף לצוואר, נושם את הריח המדהים שלה ולוחש לה באוזן - מותק, את לא צריכה לבקש רשות מאף אחד. וחוץ מזה, היום אני מרשה לך הכל...
שתיקה ארוכה. אני תוהה אם לא נסחפתי קצת ומנסה לבדוק אם היא תרשה לי לגעת בה מתחת לחולצה. היא נדרכת כשאני מגשש על מתניה. זה מספיק כדי להרתיע אותי... לא רוצה להפחיד אותה..
הזדחלנו לאט, אבל שעתיים אחר-כך כבר לגמנו קולה אצלה על הספה בסלון, ואחרי כמה כוסות כאלה, כשמזמן לזמן היא קמה ונעלמת בחדר להכנות אחרונות, הוזמנתי סוף-סוף גם אל חדר השינה.
היא הקפידה לסגור חלונות ולהסיט וילונות. שני נרות קטנים הפיצו אור חלש מאוד בחדר וברקע התנגנה מוזיקה שקטה, היא דיברה בשקט, כמעט בלחש והתכסתה בשמיכה קלה כשהיא עדיין לבושה.
עמדתי נבוך לצד המיטה, לא יודע אם מותר לי לשבת עליה בכלל ואם אני מוזמן גם אל מתחת לשמיכה.
הסתכלתי סביב. שתי תמונות תלויות על הקיר, לא יכולתי להבחין בפרטים בגלל החושך, על השידה מונחים שני ספרים, נדמה לי שכבר ראיתי אחד מהם באוטובוס. ליד החלון כיסא שעליו מונחת מערכת בגדים מקופלת יפה ונעלי בית דמויות דובי מציצות מתחת למיטה.
סוף סוף התיישבתי לידה, היא משכה את השמיכה והזמינה אותי להכנס. שכבתי לידה, רגלי נותרו תלויות באויר, עדיין נעולות. היא כיסתה את שנינו וחיבקה אותי חזק.
שתיקה.
..אני יכול להוריד את החולצה?
כן.
והנעליים?
כן.
.....
חזרה מתחת לשמיכה. כלום לא מסתדר עם שום-דבר. הג'ינס נדבק לשמיכה וכפתורי החולצה שלה ננעצים לי בחזה. אבזם החגורה שלה מתחכך בעצמות האגן שלי, ו- אווףףף, בכלל, מי נכנס עם בגדים למיטה לעזאזל, במה היא מתביישת?
היא מגיעה אל כף ידי ומושכת אותה בעדינות, מניחה אותה על המותן שלה. אני מגשש מתחת לחולצה, חש את העור החמים והרך שלה ומטפס לאט אל החזה המסקרן, מלטף צלע-שקע-צלע. היא עדיין עם חזיה ואני מנסה להכניס אצבע מתחת. זה לא ממש עובד.... חזרה במורד הצלעות, אני מגשש אחרי הטבור שלה, מקיף אותו לאט באגודל. היד השנייה שלי עדיין לחוצה מתחת לגופי ותחושה של כאב ונימול מרגיז מתחילה להציק לי. עוד רגע כבר לא אוכל יותר להתאפק ואהיה חייב לשנות תנוחה. ככה זה הולך להיות כל הזמן?...
...אפשר לשנות תנוחה?
היא מהנהנת, ידה האחת עדיין אוחזת בשמיכה ומצמידה אותה היטב אל גופי.
...אפשר להוריד את השמיכה? אני שואל תוך כדי שאני מסתבך בחיפוש תנוחה נוחה יותר.
ראשה נע מצד לצד במהירות מרשימה. ואני נכנע ושולח יד אל גבה, מתחיל סדרת ליטופים חדשה. התוכנית הפעם – להגיע אל סוגר החזיה ולשחרר לחופשי את השדיים הבתוליים שלה. היא מנשקת אותי בינתיים ואני עוצם עיניים ומניח לכל, מתרכז בנשיקה המתוקה שלה. לא מזמן קראתי איזה משפט באיזה ספר שסיפר על איזה מישהי שהתאהבה בבחור כי התנשק כאילו אין שום דבר אחר, זה הזמן לבדוק את הרעיון...-איזו תגלית! זה עובד נהדר. פשוט להתנשק, לא לתכנן את הצעד הבא, לא לשאול את עצמי מה עוד, רק להתנשק, להתחבר אליה בפשטות. להיות שפתיים...
היא כמו שאבה אותי לתוכה בשקיקה.
אלוהים, חשבתי לעצמי, אם זה מה שהיא יודעת לעשות בנשיקה, מעניין למה היא תהיה מסוגלת במציצה... באחורי הראש שלי התעורר הגבר החרמן שהייתי תמיד וכבר התחלתי לאבד את הסבלנות, הרומנטיקה צריכה להדחות קצת הצידה. אני מנסה להשתיק אותו ולדבר בשבחי הרומנטיקה, מזכיר את ההנאה העצומה שחשתי עם הנשיקה רק רגע אחד לפני.
...אבל... היא נכנסה למיטה עם בגדים, יש סיכוי שהיא תמצוץ לי בכלל?
אני מכיר את הגבר הזה. עקשן לא רגיל. ברגע שהתעורר הוא כבר לא ייעלם בקלות. משהו חייב להיעשות, אי-אפשר להשתיק אותו כל כך בקלות... בכל זאת גבר.
הראש מריץ תכנית פעולה חדשה.
אני מבצע גלגול מהיר ונשכב עליה, השמיכה מסתבכת ביננו וכמה משיכות נמרצות מעיפות אותה לריצפה -יחד עם החולצה שלה. היא נשארת בחזיה. אני מרים את הראש, נשען על שתי ידי כמו חרדון ומתבוננן בה בחושך, היא לא מסתכלת עלי. העיניים שלה תקועות בחזה שלי, נמנעות מלפגוש את עיני. עוד כמה כאלה -נשיקותמשיכותהתפתלויותסיבובים – וזהו זה, אני שוכב בין רגליה, היא עירומה סוף סוף ואני יכול להרגיש את העור שלה מסתמרר כנגדי. אני מניח את לחי ימין על עצם האגן שלה, נהנה מהדגדוג הנעים של שיער הערווה על שפתי, ידי שלוחות למעלה אל שני צידי גופה, יד אחת אוחזת פטמה קשוחה ומסובבת אותה קלות והשניה פשוט מלטפת. אנחנו שותקים ואני מרחרח את העונג שנוזל ממנה.
נעים. פשוט ונעים. לא צריך לרוץ לשום מקום. הראש שלי נמצא במקום הנכון והמוח- במצב הנכון. אפשר להירדם ככה איך שהיא מלטפת... בא לי לגרגר כמו חתול...
ואני מגרגר..
מגניב... היא מגיבה לגירגורים שלי. אני מגרגר ליד הכוס המתוק שלה והיא מניעה את האגן בתנועות עדינות
כאילו שהייתה תיבת תהודה. אני מחליט לבחון את העניין ומפסיק לגרגר, היא חדלה מהנענועים. אני מגרגר שוב, קרוב יותר לכוס שלה, והיא מניעה את האגן מעלה-מטה כאילו היא מתכוונת לזיין לי את הפנים. איזה יופי של משחק מצאתי לי. אפשר לגרגר כך לנצח...
ואני מגרגר.. ומגרגר.. ומחרחר... מחרחר? מה קרה לי? מה אני משתנק? מה חסר לי? רק לפני רגע היה נדמה לי שיש לי כל מה שגבר צריך..
אוויר!!! כוס אמק, היא שוב כיסתה אותנו בשמיכה המעפנה הזאת ואפילו לא שמתי לב. למה היא חייבת להתכסות כל הזמן? אני חייב להוציא את הראש.
הזדחלתי כלפי מעלה, מנשק כל סנטימטר בדרך ואחרי ארבעים וחמשה סנטימטרים בערך, (45 נשיקות) הגעתי אל החזה המפואר שמשך את עיני מהרגעים הראשונים שראיתי אותה. אם הייתי דתי- בטוח שהייתי יודע מה הברכה על היצירה המופלאה הזאת.
המשכתי לנשק על ימין ועל שמאל, מעניק את אותה תשומת לב לכל פטמה בתורה. מתחתי, הרגשתי איך היא התחילה להתנועע בקצב גובר והולך, ירכיה נסגרות עלי וגרונה מפיק אנקות חתוליות. איזה כפתורי הפעלה מדליקים, אני יכול להמשיך כך עד הבוקר, אבל היא מושכת אותי אליה למעלה, מקפלת ברכיים ולוחצת עוד עם הירכיים, אני מנסה ללחוץ את הזין שלי אליה והיא מעניקה לי נשיקה ארוכה ורטובה, נושכת את שפתי –
ומתרפה, מניחה לי, עוצמת עיניים ומחבקת. היא גמרה...
שששש....
אני משתיק את הגבר המיוחם שבי שמתחיל שוב בשאלות ובהצעות מגונות. עזוב אותך, אני אומר לו. אל תזוז, רק חבק אותה ככה בשקט עד שהיא תתאושש. אתה כבר תקבל את שלך, אל תדאג....
גלשתי הצידה בעדינות, לחי ימין מונחת על כתפה, והלכתי לישון שמח. ישנתי טוב, ואפילו לא גמרתי. חיים חדשים...
כשהתעוררתי כבר הייתה לבושה. כוס קפה למיטה, קרואסון טרי, מתי הספיקה? נשענתי בגבי אל הקיר, היא היטיבה את הכרית מאחורי, מקפידה לכסות את ירכי בסדין. עיניה נמנעות מלפגוש במבטי. על פני נסוך חיוך קל, ואני בהחלט בעננים-
… It’s good to be the king…
איזה פינוק, אני אומר, אולי לא נלך לעבודה היום?
.. לא יכולה, חייבת, רק בשבוע שעבר הפכתי ראש צוות, אי-אפשר...
אני מושך אותה אלי, מלטף את הישבן העסיסי שלה ומצמיד את פני אליה.
... טוב, אז תחזרי מוקדם היום.
...אחזור מוקדם.
...עכשיו בואי רגע,
אני מושך אותה אלי בחזקה. היא כמעט מועדת על המיטה והקפה שהכינה לי נשפך על הסדין. שנינו קופצים מהמקום, מסתבכים אחד בשני, אני מסתכל בסדין נבוך והיא מקפלת אותו מיד ומנקה אותי. ממלמלת "סליחה... לא חשוב... מצטערת, אל תזוז... סליחה..." וכורעת על ברכיה לצידי, מנשקת את ירכי ומנגבת אותן בסדין שבידה, מוודאת שלא חטפתי כוויה.
איזה אידיוט אני, אני ממלמל בהתנצלות והיא על ברכיה, ממשיכה לנקות אותי ולנשק ולבקש סליחה.
הזין שלי מתקשה שוב, הפעם מול פניה. אני מניח יד על ראשה ומצמיד אותו אלי, היא מחבקת אותי ביד אחת ובשניה מחזיקה בזין הזקור שלי ומסיטה אותו מפניה. אני מתעקש, מבצע חצי סיבוב אליה ומניח אותו על השפתיים הקפוצות שלה. היא מתלבטת ואני מתעקש, אבל לא נדחף יותר. שנינו תקועים בתנוחה המביכה הזאת, אף אחד לא רוצה להכנע. אני מביט בה מלמעלה, עיניה עצומות והיא קפואה.
בתוכי מתחולל מאבק עצום. אני אוהב אותה. לא רוצה להציק, להטריד, להפחיד, להכאיב או להשפיל. רוצה לשמור עליה תמימה ושמחה ומאושרת. בלי לחץ, שתעשה מה שבא לה, שיהיה לה טוב... ומצד שני מתעורר בי יצר הכיבוש.
בסופו של דבר אני מרפה. מנסה להתרחק ממנה ולמשוך אותה אלי למעלה לחיבוק ונשיקה אבל היא עדיין קפואה, מוטלת על הברכיים, מחבקת את ירכי ואוחזת בזין שלי שהחל להתכווץ. כוס אמק, מה עושים איתה עכשיו...
אני מתיישב נבוך על המיטה מצמיד את ראשה אל ברכי ומעביר יד בשערה. היא עדיין בעיניים עצומות, וידיה כבר מונחות על ברכיה. אין לי מושג מה לעשות כדי לרכך את הרגע. ואז, פתאום, היא מתקרבת אלי, טומנת את ראשה בין רגלי ומנשקת... רק נשיקה. לא יותר.
נשכבתי על הגב, חושף את עצמי לפניה, אבל היא קמה על הרגליים, אחזה בידי, עזרה לי לקום ולהתלבש ושלחה אותי לעבודה.
בערב חזרנו למיטה. קיבלתי את שלי אבל בצמצום. היא לא הייתה מנוסה במיוחד (מעולם לא סיפרה לי כמה גברים נגעו בה לפני) ועברה הדתי לא הקל עלינו. נזקקתי להמון סבלנות והלכנו בצעדים קטנים, עקב בצד אגודל וכל צעד כזה היה כמו כיבוש של פסגה חדשה. בלילה הראשון, מסתבר, היא הרשתה לעצמה הרבה יותר מכפי שהתכוונה, וכעת, היא מנסה לגשש בזהירות את הדרך. על מין אוראלי לא היה מה לדבר בינתיים, בטח שלא על דברים אחרים, אבל מידת הריגוש שחוותה- ואני איתה, הזכירו לי משהו שכבר מזמן נשכח ממני, תשוקה שאבדה עם תום ימי הנעורים, אי-שם לפני שנים.
-היא הייתה אישה! לא רק במובן הפיזי, אלא באופן שעד אז יכולתי רק לדמיין מבלי יכולת לכנות בשם. "עזר כנגדו" קראתי לה. לא הצלחתי להבין איך- אבל תמיד היא הייתה שם בזמן. וזה כלל כל דבר כמעט. בסוף יום עבודה- כבר הייתה ממתינה לי בחוץ, מיזוג פועל באוטו, שיהיה נעים. כשהגענו הביתה- הייתה משקה אותי במים קרים וקפה, מתעניינת באירועי היום שעבר עלי ומקשיבה בשקט לסיפורים הבנאליים שלי. בדרך למקלחת- הייתה אוספת את הבגדים שהייתי שומט על הרצפה ומכניסה לסל הכביסה, באמבט הייתה מסבנת לי את הגב ובסיום מושיטה לי מגבת מחוממת. כשיצאתי חיכו לי בגדי בית נקיים, ספר וקפה בפינת העישון שלי. במיטה הייתה מטיבה לי את הכרים ושולחת אותי לישון מסופק.. - בהחלט טופלתי היטב.
סוף החורף, האביב עוד לא כאן,אבל מזג האויר מאפשר להיות בחוץ בנחת. אין צורך להסתגר בבית או להתעטף בבגדים חמים. אפשר לטייל בפארק או בים, ואכן, עשינו זאת מדי פעם, מחשבים את מניין הימים כדי לא להתקע בבית יותר משלושה ימים ברצף.
ובכל זאת, את הימים הבאים בילינו יותר בבית. מדי פעם עוד היינו קופצים לבית הקפה "שלנו" שם היינו נוהגים לשבת צמודים ולהקשיב בשקיקה לסיפורים על אירועי היום בעבודה, או לשוחח ברצינות תהומית על ההבדלים שבין החיים בירושלים לאלה של תל אביב, סתם, כי על מה עוד אפשר לדבר. אבל כחלוף הזמן מצאנו את עצמנו מסתגרים יותר ויותר בבית. היינו חוזרים מהעבודה ועולים במדרגות עמוסי שקיות ניילון מהסופר הקרוב או מהמאפיה של הטורקי ליד העבודה. שנינו לא בשלנים גדולים, היא מסוגלת לשרוף חביתה ואני אלוף בפתיחת קופסאות שימורים, אבל רק כדי לפנק אחד את השני היינו מתעלים על עצמנו במטבח, טורחים על סלטים מפוארים, מכינים "אורז הפתעות" ושאר ירקות. ותמיד תמיד בקבוק יין. כוסית אחת לה והיתר- בשבילי. ...ממממ... אהבתי כל טיפת אלכוהול ששתתה...
ערב אחד כשסיימנו לאכול, נכנסתי למטבח הקטן, עטיתי על עצמי את הסינר שלה והתחלתי לשטוף את הכלים. נדמה לי שזימרתי לעצמי כשעשיתי את זה והיא הייתה שם מאחורי. לא ראיתי אותה אבל יכולתי להרגיש את נוכחותה מאחורי. היא עמדה במרחק קצר ממני, מציצה מעבר לכתפי וכאילו בוחנת את מעשי. התעמקתי בכיור, מעניק מסג' ראוי לכל כוס, מזלג או צלחת. מוזר, משהו הרגיש לי לא טוב, קצת לחוץ. ברגע הראשון זה היה ברור שהיא צריכה להיות איתי כשאני שוטף כלים ולא להשאיר אותי לבד. אבל אחר כך זה הפך מעיק לדעת שהיא מציצה לי מאחורי הכתף. הרגשתי כאילו שאני עומד למבחן ונעשיתי דרוך ועצבני משום מה.
שמעתי איך היא גוררת כיסא ומתיישבת עליו. שמעתי אפילו את חיכוך הבד במכנסיה וניחשתי שהיא מצמידה ברכים כפי שנהגה תמיד וכפות ידיים מונחות פשוטות על ירכיה. שמעתי אותה קמה שוב ומביאה לעצמה את כוס היין שלה. שמעתי את המשיכה הקטנה, שלוק פיצפון שרובו אוויר ומעט ממנו לחלוחית של יין, לא לגימה של ממש, די כדי להרטיב את קצה הלשון מעט, אבל לא מספיק כדי להקרא לגימה. ושמעתי אותה מצחקקת קלות...
והתפוצצתי.
נשמתי עמוק וסגרתי את הברז. הנחתי ידיים על קצה הכיור ופלטתי את האויר לאט ככל שיכולתי, הרפתי את שרירי גופי שנדרכו ועצמתי עיניים. ספוג הרחיצה וכף שהייתה בידי נשמטו אל הכיור.
לא הסתובבתי לאחור ולא הרמתי את הקול, רק סיננתי בשקט מבין השיניים- את צוחקת עלי?
קמצתי אגרופים בכעס. אירוע מטורף שקרה עוד לפני שהכרנו עשה אותי רגיש בצורה קצונית מאוד וכל פגיעה קטנה, אפילו מדומה, בכבוד הגברי שלי לא יכלה לעבור בשתיקה.
..צוחקת?.. מה פתאום, אני רק מתרגשת לראות אותך ככה וזה עשה לי לצחוק קצת מהנאה...
שמעתי אותה קמה אלי ודוחקת את הכסא שלה לאחור, היא התקרבה ונצמדה לגב שלי, שלחה ידיים מתחת לזרועותי וליטפה לי את החזה, אוחזת עדיין בכוס היין שלה ומצמידה לחי אל כתפי.
... אתה מרגש אותי מתוק שלי, לא צחקתי עליך בכלל.
שתקתי והיא נסתה שוב, בקולה היה ניכר שהיא מופתעת, חוששת ולא בטוחה בעצמה.
...מאמי שלי... לא צחקתי עליך בכלל, אהוב שלי...
ידיה מיששו את גופי, עולות ויורדות על החזה והבטן בעוד שהיא נצמדת אלי מאחור ועוגבת עלי בצורה הכי זנותית שיכלה להרשות לעצמה. התחלתי להירגע ושקלתי את סיכויי להשכיב אותה כאן במטבח, על השולחן או על הרצפה. עמדתי כבר להסתובב אליה ואז נשמטה כוס היין שלה ונשפכה על הסינר המגוחך שלבשתי. פניתי באינסטינקט והתרחקתי ממנה- תגובה טבעית לגמרי, לא משהו יוצא דופן בכלל. הסתכלתי בה, אצלה זה הפעיל משהו אחר לגמרי, ראיתי אותה מתכווצת, מתרחקת ממני ובוחנת בחשש את התגובה שלי. המבטים שלה נדדו במהירות בין העיניים שלי לכתם היין שהופיע על הסינר שלבשתי ומשם אל הידיים שלי. ואז כנראה הפנמתי.. היא חוששת ממני ומהתגובות שלי. היא מרגישה מאויימת..
נעלבתי.
ההבנה שהיא רואה בי איום שגעה אותי.
הסתכלתי בה במבט כועס והיא כאילו נהדפה לאחור ונסוגה. התקרבתי אליה והיא התיישבה על הכיסא והושיטה את שתי ידיה בתנועת התגוננות כאילו שעמדה לחטוף סטירה.
כמה מחשבות יכולות לעבור בראש בשתי שניות?
הספקתי לכעוס עליה ורציתי לפגוע ולהעניש. עברתי לתחושת עלבון ורציתי להסתלק, לגרום לה לרוץ אחרי במדרגות ולבקש סליחה. הוצפתי ברחמים על היצור החמוד והמפוחד הזה שישב לפני על הכסא ובסוף נאחזתי דווקא באהבה עצומה. בלי סיבה מיוחדת, סתם אהבה. והיא אכן היתה ראויה לכל האהבה שיכולתי לתת. יצור חמוד ומבוהל. אני לא יודע מה גרם לה להבהל כל-כך, בטח יש בי משהו שמסוגל לעורר את זה, אבל בכל זאת, מעולם לא הפגנתי קשיחות כלפיה, מה גרם לה להתכווץ כך? חיבקתי ונישקתי אותה, היא בכתה ושלחה ידיים לחבק אותי, מושכת אותי אליה ומעקמת לי את הצוואר.
הצלחנו למשוך שתי דקות בפוזה הזאת עד שהתחיל לכאוב לי. ניתקתי את עצמי ממנה עמדתי על הרגליים ומשכתי אותה אלי. סובבתי אותה עם הגב אלי ונצמדתי אליה מאחור.
...את חוששת ממני?
...לא... קצת.. כלומר... לא כל-כך...
...זה נשמע לך הגיוני?
...זאת לא שאלה של הגיון, אתה יודע.
...
..אני לא חוששת באמת, אבל יש בך משהו מפחיד....
.. אני מפחיד? מה כבר עשיתי לך? מה לא בסדר?
.. אתה לא מפחיד, פשוט... אם לא אהיה בסדר אתה תמיד יכול לפגוע בי.
...מה זה לא בסדר? ואיך אפגע בך?
... שאם לא אהיה טובה אליך... לא יודעת.. עזוב אותי...
היא הייתה רכה וחלשה ונעימה. חיוך גדול נמרח לי על הפרצוף. חיבקתי אותה חזק ונלחצתי אליה, מניע את האגן בתנועה מעגלית. שלחתי ידיים אל מתחת לחולצה, מרגיש את העור הקר של גופה מצטמרר וליטפתי במעלה הבטן עד השדיים הנפלאים שלה. אחזתי בפטמות הנוקשות בשתי אצבעות בכל יד- וצבטתי חזק.
...אאיייייייי!!!!!
היא נאנקה והתפתלה, מעבירה את משקל גופה מרגל לרגל. משכתי לצבוט ולסובב ולמשוך והיא רק התפתלה ונאנקה בכאב שקט.
... אם לא תהיי טובה אלי...
לא המשכתי לדבר. שחררתי פטמה אחת והכנסתי יד למכנסים שלה ללא הזהירות שהייתי מורגל בה. הפעם לא אכפת לי וזה ממש לא נורא אם ייתלשו לה כמה שערות. שיקעתי את היד עמוק לתוך התחתונים, חפנתי את הכוס שלה בכף ידי ולחצתי חזק, אצבע אחת שוקעת פנימה. היא הייתה רטובה לגמרי ובאפי עלה הניחוח העדין של המיץ המתוק מלוח שאהבתי.
אם לא תהיי טובה אלי... סיננתי בין שיני במין רשעות גלויה. ...אם לא תהיי טובה אלי... תקעתי שתי אצבעות לתוך הכוס שלה. ...אם לא תהיי טובה אלי- לא אהיה טוב אלייך בחזרה! וצבטתי את הפטמה שלה בכל הכח, תוך שאני מסובב ומושך.
היא נשכה שפתיים בשקט ראוי לציון. אפילו לא אנחה קלה. שום נסיון התנגדות, רק פיתולים קלים של האגן ככל שהותיר לה המרחב שביני לבין הקיר מאחוריה.
משכתי את היד מתוך מכנסיה ואחזתי בערפה, מכוון אליה מבט חודר ככל שיכולתי. ידי השניה נותרה על השד שלה והיא הושיטה יד ומבעד לחולצה שלה אחזה בידי שעוד חצצה בינה לבין גופה, דמעות קטנות צצו בזוית עיניה המושפלות וזלגו לאט במורד הלחיים. רכנתי כלפיה ונישקתי אותן. צער עמוק התחיל להציף אותי ושקלתי איך לנחם אותה.
שום רעיון לא נראה סביר בעיני יותר מסקס. למעשה, לא עלה בי רעיון אחר חוץ מסקס. בהתחלה קצת גיניתי את עצמי על זה שמה שאני מסוגל לעשות אחרי שהכאבתי כל כך, זה רק לזיין אבל משום מה זה נראה לי הכי הגיוני באותו רגע.
לקחתי אותה ביד והובלתי אותה לחדר השינה.
היא הלכה אחרי בשתיקה, נכנסתי לחדר ומשכתי אותה אחרי, כשעמדנו ליד המיטה נישקתי אותה והיא נשקה אותי חזרה, אבל בלי החיבוק שהייתי רגיל לקבל. שוב הוצפתי בכעס.
דחפתי אותה על המיטה. היא נחתה על הגב וידיה מונחות על הבטן. עיניה ננעצו בתקרה ושדיה עלו וירדו עם הנשימה הכבדה. הורדתי את החולצה ופתחתי את חגורת המכנסיים שלי.
...תתפשטי!
-
...תתפשטי, אמרתי לך!
-
תתפשטי. צעקתי כבר וניסיתי למשוך את מכנסיה למטה.
הסתבכתי עם הבגדים שלה, ולאחר שתי דקות היא כבר היתה עירומה ואני רכנתי מעליה מתנשף. מעולם לפני כן לא ראיתי אותה עירומה מבלי שכבתה את האור וכסתה את עצמה בשמיכה. וכעת, היא הייתה מוטלת כך מתחתי, לבנה ויפה ומתייפחת. לא עצרתי כדי להתפעל מהיופי הזה שהיה מונח כך לפני ושכבתי עליה, מנסה לכסות אותה בגופי ולהגן עליה. מפני מה בעצם? כנראה שממני, מהחיה האלימה שהתפרצה מתוכי...
שנינו בכינו.
משכתי את השמיכה וכיסיתי אותנו. חיבקתי אותה והיא הפנתה אלי את הגב והתערסלה בין ידי. נרדמנו מוקדם.
למחרת לא יכולתי להפסיק לחשוב על אירועי אתמול. בהתחלה נמלאתי בצער וחרטה. לא יכולתי לסבול את עצמי. נדמתי בעיני עצמי כאנס מגעיל, פושע של ממש. אבל ככל ששיחזרתי את רצף האירועים כאילו התרגלתי למראות הקשים והתמקדתי יותר בפורנוגרפיה של האירוע. ככל שנזכרתי עוד, הרגשתי איך אני מתייחם יותר.
בסוף היום היא חכתה לי כרגיל ליד העבודה. התקרבתי לאוטו בחשש וראיתי איך היא יוצאת ממנו ובאה לקראתי. נעצרתי, כמעט מבוהל, ובהיתי בה. היא התקרבה אלי מחייכת במין חיוך מבוייש כזה והושיטה לי את המפתחות.
... אתה נוהג היום...
... לאן נוסעים?
... לאן שתבחר...
נכנסתי לאוטו ונסענו בשתיקה. שנינו מביטים קדימה אל הכביש כאילו התביישנו להסתכל אחד בשני.
... לאן את רוצה שניסע?
... אתה מחליט...
... מה שאני רוצה?
... מה שאתה רוצה..
... גם לסוף העולם?
... עד סוף העולם..
הסתכלתי בשעון, שעת הפקקים עכשיו, לאן הייתי רוצה לנסוע?
לקח לי בערך שלוש דקות להחליט.
עצרתי במכולת הראשונה שראיתי וקניתי לנו יין ואיזו גבינה קשה, הוספתי חטיפים וסיגריות וסובבתי את האוטו מזרחה. לא רחוק. עשרים דקות שותקות של נסיעה- מגדל צדק.
טיפסנו לאחד החדרים העליונים והתיישבנו לראות את השקיעה.
נישנשנו מעט ושתינו יין. חשבתי מה לומר כדי לפצות על אתמול.
...אני חייב להגיד לך משהו.
-
..אתמול...
-
...אני...
-
...אתמול אני.. קצת...
..ששש.. די.
היא הניחה יד על פי, עדיין לא מביטה בי.
...בוא לא נדבר עכשיו.
כרסמתי מעט מהקרקרים שהבאתי, זה עזר לי לסתום את הפה ולהעביר מעט זמן, אבל זה לא הספיק. עדיין הייתי צריך לדבר. היא נשענה עלי והביטה בשקיעה הצבעונית. לא ידעתי מה עובר לה בראש, היא נראתה שלווה כמו הנוף, אני הייתי על קוצים, לוגם יין ומרכסם קרקרים וגבינה. הייתי חייב להגיד משהו, כל דבר, רק לא השתיקה הזאת.
התחלתי לזמזם שיר קטן, ממש בשקט. אני יודע שהיא אוהבת את הקול שלי. זמזמתי ללא מילים, מקפיד לשמור על השקט כדי לא לקלקל לה את הרגע. היא התרככה עוד והרשתה לעצמה לגימה הגונה מהיין, מה שהעלה חיוך של סיפוק על פני. כבר הבנתי שאנחנו לא הולכים לריב על אתמול, אבל שהיא תשתה ככה מחוץ לבית- זה כבר עולם אחר...
שלחתי יד אל מתחת לחולצה שלה, מעביר אצבעות חמות על הגב הכפוף ותוהה עד לאן היא תרשה לי להגיע. תמיד הקפידה לעצור אותי כשלא היינו מוגנים ע"י ארבעת הקירות של הבית. וגם שם היתה רגילה להתכסות בשמיכה..
היא לא עצרה אותי ואפילו נשענה עלי בקירבה, מניעה את ראשה ומחככת את לחיה על כתפי. חשבתי שכדאי לרשום את התאריך ביומן. מתישהו עוד אזכיר לה את זה... תהיתי עד כמה אצליח להתקרב ולגעת בה כאן בחוץ. זה הפך להיות מעין אתגר עבורי ודעתי הוסחה מכל דבר אחר פרט לתוכנית הכיבוש הזוחל. מתוך-כך שכחתי את השיר שזמזמתי.
ליטפתי לה את הגב, טיפסתי במעלה עמוד השדרה מונה את החוליות אחת לאחת עד רצועת החזיה וירדתי שוב כאילו לא לשם כיוונתי. כשהגעתי לחגורת המכנסיים הלכתי הצידה אל המותן ומשם חזרה למעלה, מקווה שהיא תרשה לי להכניס יד אל מתחת לחזיה. גיששתי בזהירות והיא לא התנגדה. חייכתי לעצמי, טפחתי לעצמי על השכם וחישבתי את הצעד הבא.
...
...מה אתה כל כך מרוכז?
כמעט נבהלתי מהשאלה. משכתי מעט את היד והצצתי בפניה, היה שם צל של חיוך ממזרי.
..מה? התממתי כאילו אין לי מושג על מה היא מדברת.
...השתתקת פתאום, תמשיך לשיר, זה יפה...
היתי צריך להתאמץ כדי להזכר מה זמזמתי קודם, המבוכה השכיחה ממני הכל, רק שני דברים היו לי בראש באותו רגע- התחושה של עורה החם, והצורך הדחוף להיענות לבקשה שלה ולשורר..
.....
... "שיר השירים אשר לשלמה, יישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין, לריח שמניך טובים שמן טורק שמך על כן עלמות אהבוך"...
היא הביטה בי בחיוך מוזר, מופתעת, ואני שתקתי במבוכה. היא אחזה בידי והמשיכה בשקט-
"משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו, נגילה ונשמחה בך, נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך"
..את מכירה את זה...
..ברוררר, מאיפה אתה מכיר את זה?
...לא יודע, מבית הכנסת, אני חושב.
..ומתי היית בבית הכנסת לאחרונה?
.. בבר-מצווה, מה זה חשוב, את הקטע הזה אני זוכר טוב.
...
...
אתה יודע מה הסיפור שם?
..מה?
היא נצמדה אלי וליטפה אותי מתחת לבגדים, מעבירה בי צמרמורת עם כל נגיעה.
.. זה סיפור על בחורה ש...
הידיים שלה עטפו אותי וליטפו כל מקום שיכלו להגיע אליו. היין עשה את שלו והיא כנראה הרגישה בטוחה ומוגנת מספיק במצודה הנטושה.
...זה.. סיפור... על... בחורה... ש...
היא דיברה לאט, הציפורניים שלה התחילו לחרוש לי בבשר, כמעט ננעצות לי פנימה.
התנפלתי עליה וסתמתי לה את הפה בנשיקה. היא נשכבה על הגב ואני השתחלתי אל בין הרגליים שלה, לוחץ את הזין שלי כנגדה. היא כרכה את הרגליים שלה על המתניים שלי, חבקה אותי ואני אמרתי-
..זה סיפור על בחורה שרצתה שיזיינו אותה בלי הפסקה. היא הייתה מוכנה לרוץ עירומה ברחובות, להתבזות ולקבל מכות משומרי העיר רק כדי להגיע למיטה של הגבר שלה, לשמוע אותו שר ולשיר לו בחזרה.
...
התגלגלנו על הרצפה המטונפת מתעלמים מהאבנים ושברי הזכוכית. נעצרנו כשהיא רכובה מעלי, אוחזת בי חזק בין רגליה ונועצת בי ציפורניים ומבטי תאווה.
...
...
...
...תעשה לי כאן.. עכשיו...
...
...
החושך כבר מזמן התגנב וירד עלינו מבלי ששמנו לב. הדלקתי סיגריה. היא התעטפה בחולצת העבודה שלי ונשענה עלי. חיבקתי אותה וחפנתי את השד שלה, מוללתי את הפטמה בשתי אצבעות ולחצתי קלות, היא נרתעה מעט לרגע אבל לא מנעה ממני לצבוט קלות ולמשוך ולבחון כמה עוד אפשר..
משכתי את הפטמה עוד קצת וסובבתי מעט יותר ושאלתי-
... הבחורה הזאת..
... מי?
... זאת מקודם, משיר השירים..
... מה איתה?
...את מכירה אותה?
...
...נו
... מכירה, קצת..
צבטתי קצת יותר חזק.
... מה את יודעת לספר עליה?
...
נשקתי לה את הצוואר והדקתי אותה אלי תוך שאני כמעט תולש לה את הפטמה.
... ספרי לי מאמי..
היא התפתלה ככל שיכלה וחשקה שפתיים. הרפתי מהפטמה ונשקתי לה שוב בעורף. לא יכולתי לראות אבל הייתי בטוח שהיא דומעת.
...זה .. על בחורה ש... כל החיים שלה השתוקקה.. ורצתה לצאת מהבית ולחפש.. למצוא..... למצוא..
היא שתקה ואני עטפתי אותה בחום ושתקתי גם, קיוויתי שתמשיך. היא התכנסה מעט לתוך עצמה ואני המתנתי בסבלנות.
היא נשענה עלי ולחשה בשקט-
...על משכבי בלילות ביקשתי את שאהבה נפשי, ביקשתיו ולא מצאתיו. מצאוני השומרים הסובבים בעיר, את שאהבה נפשי ראיתם? כמעט שעברתי מהם, עד שמצאתי את שאהבה נפשי, אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אימי ואל חדר הורתי. השבעתי אתכם בנות ירושלים- אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ..
....
הייתי אחוז צמרמורת והדלקתי סיגריה נוספת כדי לכסות על ההתרגשות שאחזה בי. איזו דרך מצאה כדי לספר לי על עצמה. רציתי להשאיר אותה עטופה ומוגנת, לא לתת לה להסתובב יותר בחיפושים אחרי מה שזה לא יהיה. שלא תיתקל יותר ב"שומרים הסובבים בעיר".
נשקתי לה שוב בעורף ונברתי בזכרוני לחפש פסוק מעודד מתוך השיר הזה.
...הנך יפה, רעיתי, הנך יפה, עינייך יונים מבעד לצמתך. שערך כעדר העיזים שגלשו מהר גלעד..
התלבשנו בחושך וחזרנו לאוטו. נהגתי משם לאט, הרדיו נותר כבוי. את ההילוכים החלפתי ביד שמאל, לא רציתי לוותר על האחיזה הרכה בכף היד שלה. נדמה לי שמעולם לא שתקתי כל כך הרבה.
נכנסנו למיטה רחוצים ונקיים. מתחת לשמיכה גיששתי אחרי גופה הרך ונעניתי בשמחה. שכבנו חבוקים ושתקנו עוד קצת. רציתי לעודד אותה וביקשתי ממנה לתת לי עוד מהשיר ההוא. היא משכה עוד קצת זמן ובהתה בתקרה. חשבתי כבר שזה לא רעיון מוצלח כל כך ואז היא לחששה-
...סמכוני באשישות, רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. השבעתי אתכן בנות ירושלים בצבאות, או באיילות השדה, אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ...
היא סיימה לדקלם את השורה הזאת ומיד קפצה עלי לנשיקה, משתדלת לסתום לי את הפה לפני שאגיב.
ידעתי שעליתי על משהו חדש. השיר הזה מדבר אליה. לא יודע לכמה סקס נחשפה בעברה הדתי, אבל היה לי ברור שהאירוטיקה של השיר הזה דיברה אליה. התחרמנתי קשות. הפעם הרגשתי שמותר לי קצת יותר מכרגיל, וכרגיל- הלכתי לחפש גבול חדש.
הפכתי אותה על הבטן ונשכבתי עליה. הנה חציתי קו. עד עכשיו כל מה שהיה קשור בישבנים שלה היה מחוץ לתחום. ועכשיו, הזין שלי התחפר בחריץ הנפלא שלה. התחלתי לזוז בתנועות מעגליות מנסה להגיע עמוק יותר, מקווה להרגיש את הרקטום שלה. היא כיווצה את שרירי הישבן כאילו עמדתי שם עם מזרק גדול ביד.
הרפתי לרגע וליטפתי בעדינות את צידי גופה ככל שיכולתי. המשקל שלי העיק עליה אבל היא נשאה אותו בשקט, מתמכרת לליטופים. בעדינות ובעקשנות דחקתי את שתי ידי תחתיה והגעתי אל הכוס שלה. הידקתי אותה אלי וחתרתי עם הזין אל בין הרגליים שלה. היא הייתה רטובה ואני החלקתי פנימה בקלות.
לאט ובתנועות קצובות התחלתי לזיין אותה. היא נענתה לי והגישה את ישבנה גבוה יותר ויותר. לאחר כמה רגעים כבר היתה על הברכיים, כתפיה צמודות למזרון והתחת המפואר שלה חשוף לפני. אחזתי במתניה ונעצתי את עצמי פנימה חזק ומהר.
צחקתי לעצמי בהנאה. מה שהשיר הנכון יכול לעשות...
היא התרוממה על ידיה, מניחה לשדיים שלה להתנדנד לפי הקצב. שלחתי יד, אחזתי פטמה זקורה והתחלתי לצבוט קלות. זה כנראה קצת הפריע לה להניע את האגן שלה לקראתי והיא לקחה את היד שלי בעדינות והורידה אותה.
לא אהבתי את ההפרעה הזאת והרגשתי כאילו אני צריך לפצות את עצמי על שנמנעה ממני האפשרות לעשות מה שבא לי, אז הצלפתי בישבנים שלה. היא הגבירה את הקצב במעט.
הגברנו קצב. התיאום בתנועה שלנו היה מוצלח. מדי פעם הצלפתי בה והיא נהמה כמו שאף פעם לא שמעתי אותה קודם. אחזתי בשיער שלה ומשכתי את ראשה לאחור, מופתע מעט מכך שלא התנגדה. ביני לביני תהיתי מה עוד אוכל "להוציא" ממנה עכשיו.
...עוד !
... עוד מה?
... תעשה לי עוד...
החלטתי להשתובב קצת.
.. תשירי לי עוד, שאוכל לתת לך...
היא השפילה ראש לכיוון המיטה ושתקה, אבל לא האטה את הקצב. משכתי חזק יותר בשיער והכתי אותה בישבן.
... תשירי לי...
הצלפתי שוב.
...תשירי לי עכשיו!
היא נעצה אותי לתוכה בקצב והתחילה למלמל..
..אני לא שומע!
...
...אני לא שומע אותך!
....לסוסתי... ברכבי... פר..עה... די..מי.. תי..ךךךך ...רעייתי.... עד... עודד עוד עוד.... עד.. שה..מ...מ.. ממללךךך.... נתן ריחו...
קולה הלך ונחלש ודעך. היא נמתחה מעט, מרימה את הישבנים שלה עוד באוויר ודוחקת אותם כלפי. טלטלה קצרה אחזה בה. היא קימרה את גבה וגנחה עמוקות, מה שהזכיר לי חתולה מיוחמת. ואז, הושיטה יד לאחור, אחזה בכף ידי שהייתה מונחת לה על המותן ולחצה אותה קלות
... תודה, מתוק שלי..
והיא נשמטה על המיטה מרוקנת.
----------------------------------------
http://www.mechon-mamre.org/i/t/t30.htm
