לפני 14 שנים. 13 באפריל 2010 בשעה 15:40
רבנו לפני שבועיים.
עצבים!!!
הלכנו עד לקצה, בלי רחמים. כסאח לא נורמלי.
היא לא ויתרה לי, וגם אני לא ויתרתי.
חברים נזעקו, קצת חטפתי על הראש, וקצת כנראה גם היא.
שלחו אותנו להשלים.
לא עשינו על זה עבודה ממש טובה, אבל בסופו של דבר נשארנו יחד.
היא כאן, גם אני, וגם הילדים...
ערבים שלמים עברו עלינו בשתיקה, מאז.
אבל אתמול נמאס לי.
רגע לפני שהלכה לעבודה קראתי לה לחדר. היא באה בתחתונים.
אחרי רבע שעה יצאה משם עם כמה סימנים אדומים.
ועכשיו אני יושב בחדר וכותב, היא מנקה את הבית.
וכשהיא קוראת לי לעזרה-
משתרבב פתאום שוב ה-"מאמי"
[b][i]
