אוהב אדם-שם זמני

לפעמים, כדי לתקן כל מיני דברים, צריך לזחול למטה, אל מתחת למה שזה לא יהיה.
כך שלפעמים אני מוצא את עצמי קבור בתוך כל מיני חורים שבחיים לא הייתי חולם להגיע אליהם. זה אף פעם לא כיף גדול כל-כך, אבל לפעמים.....הנה סיפור.
יום חם ומיוזע, הייתי בנגריה עם השותף שלי – גדי.
גדי על הסולם,מנסה להתקין מאוורר חדש שקנינו בתקווה להקל מעט על החום המעיק.
במהלך העבודה נשמט מידו אחד הכלים והתגלגל אל מתחת למיטה היפה שהכנו עבור אחד הלקוחות שלנו.
למזלנו המיטה לא נפגעה. זה היה מבעס מאוד אם כן, לא מסוג הדברים שהיית רוצה להתמודד איתם עם לקוחות כאלה... כבר בנינו עבורם כמה דברים. נודניקים ברמה שקשה לתאר---- הוא עוד בסדר, אבל היא....
בכל אופן, עכשיו צריך להתגלגל אל מתחת למיטה ולהוציא משם את הטסטר המזורגג. המיטה כבדה מדי, ויותר קל לנסות ולזחול מתחת. אין ברירה. אני צולל פנימה "ואוכל" ערימת נסורת. וכמובן, בדיוק ברגע הזה, מגיעים לקוחות. אני עוצר לרגע, נושם בקושי עם כל האבק, ומנסה לנחש מי זה יכול להיות.
"שלום!!"
נדמה לי שאני מזהה את הקול. לא זוכר את השם, אדריכלית שרק התחילה לעבוד איתנו. עולה חדשה נחמדה, לא יודע עליה הרבה. רוב הקשר איתה נעשה דרך גדי. למעשה, הוא כבר הספיק לטחון לה את הצורה ואני יודע שיש לו תוכניות נוספות לגביה. חרמן בלתי נלאה...
היא מתקרבת אל הסולם ומתחילה לשוחח עם גדי. אל המקום בו אני רובץ מחלחלים ניחוחות בושם, זה מקל עלי את הנשימה ואני מבטיח לעצמי לשבור בקבוק בושם על רצפת הנגרייה מחר. דבר ראשון בבוקר...
בינתיים גדי יורד אליה ונעמד לידה. אני מציץ מלמטה וכל מה שאני רואה זה נעלי העבודה הגסות שלו- והרגליים שלה, נתונות בסנדלים על עקב קטן, עם רצועות עור כסופות. אני בוחן את הלק על הציפורניים המטופחות שלה. נדמה לי שקוראים לזה "פרנצ'-לאק", מה אני מבין, אבל זה יפה. האצבעות שלה קטנות ועדינות, הקימורים רכים והעור חלק. העיניים שלי מזדחלות אל הקרסוליים שלה, רצועת עור דקה עם אבזם עדין כרוכים שם ביחד עם שרשרת זהב דקה בעלת תליון בצורת לב ופעמונים קטנים מתנדנדים.
פתאום לא מתחשק לי לזוז משם. אני רובץ על הרצפה המלוכלכת, מרשה לעצמי לנוח, ומפנטז על איך שהרגל הזאת נראית. המבט שלי נגמר בגובה הקרסוליים אבל אצלי בראש הרגליים האלה נמשכות עד למעלה..... מגניב; היא זזה קצת ואני מצליח לראות עוד חלק קטן מהשוקיים, וזהו. כאן נגמר לי שדה הראיה.
גדי מקבל אותה בחום. הוא מחמיא לה על המראה שלה ואני בטוח שהיא נמסה מולו. יש לו את "זה". תמיד היה לו.
אני מציץ מלמטה, כפות הרגליים שלהם שהיו קרובות עד עכשיו, מבצעות מין חצי צעד בסיבוב, כאילו שהם נעים אחד מסביב לשני. נדמה לי שהסיבוב הזה נגמר בקרבה גדולה יותר. אני מדמיין אותו מניח יד על כתפה. הוא תמיד עושה את זה. כאילו שהוא מכוון אותה. היא תסתכל לאן שהוא יחליט, אני יודע. והיא תראה את מה שהוא ירצה שתראה. זה בא לו טבעי.
היא מתפעלת מהטיגריס.
אני נזכר שהוא לא לבש חולצה כשהיה על הסולם. יש לו גוף שרירי ונחמד. על השכם קעקוע צבעוני של טיגריס. עשוי יפה וחי כל-כך שנראה כאילו הוא עומד להתנפל עליך עוד רגע. הייתי איתו כשהוא קיבל אותו. זה היה בטיול של אחרי הצבא באירופה. השתחררנו אחרי מלחמת לבנון. ביירות הייתה חביבה אלינו ואנחנו נשאנו עיניים לאירופה. גדי רצה לנקות את הראש ואני פשוט נשרכתי אחריו.התארגנו על מעט כסף, קנינו כרטיס הפלגה ליוון וחלמנו לעבור את אירופה על אופנוע. לי היה רישיון. לגדי- לא היה מושג מה זה אופנוע. זה לא הפריע לו לתכנן את הטיול הזה.
כשירדנו מהאוניה ביוון, גדי סחב אותי לשכור טוסטוס מקרטע ויחד "קרענו" את יוון לאורך החופים המפורצים. התארחנו בבתים של משפחות חביבות שכמעט תמיד היו מורכבות מזוג שבו- הבעל- עייף מעבודה, והאישה- צעירה משועממת. לאיש לא היו גבולות....כשנתפס פעם אחת עוגב על אחת הנשים האלה, הייתי בטוח שזה הסוף שלנו. חטפנו קצת, החטפנו קצת חזרה ונמלטנו בעור שינינו.. ככה התגלגלנו לנו ממקום למקום נטולי דאגות ועכבות.
ערב אחד באיזה בר בבלגיה שמעתי אותו מספר עוד אחד מ"סיפורי הגבורה שלנו" בלבנון.איך יצאנו לסיור בג'ונגל ונתקלנו ביחידת קומנדו של האויב. הקרב היה צמוד וקטלני ומה שקטע אותו פתאום היה טיגריס שהתנפל על חייל אויב. החייל נהרג וחבריו נמלטו באימה. הטיגריס פנה לכיוון שלנו, וגדי מצא את עצמו עומד מולו לבד. הוא שלף אקדח וחיסל אותו ברגע האחרון....
אני מספר את זה ככה כאילו סתם, אבל המוכשר הצליח לרתק בערך את כל מי שישב לידנו. יצאנו משם כששתי חתיכות שיכורות מרוחות עלינו.
בלילה ההוא אף אחד בבריסל לא הצליח להירדם. גדי היה טיגריס והבחורה שהייתה איתו צדה אותו בלי הפסקה. לא זוכר שאי-פעם שמעתי שאגות נוראות כל-כך.
למחרת, הוא קיבל ממנה מתנה- קעקוע של טיגריס.
אבל עכשיו אני רובץ מתחת למיטה ושומע עוד אחת (מיני רבות) מתרגשת מהקעקוע המיוחד.
"וואו, אני יכולה לגעת?"
ואני יודע שזה שוב מתחיל. הן נמשכות לטיגריס הזה כמו פרפר לאש. מלטפות אותו בעדינות בקצה האצבע, וזה אף פעם לא נגמר שם.....
"תיזהרי שלא ינשך אותך" הוא אומר לה. אני שומע את החיוך בקולו.
הרגליים שלהם מתקרבות יותר.
" מה עם ..?" אני שומע אותה שואלת.
"הוא לא כאן, יצא לקנות משהו."
"הוא" מהמשפט הקודם זה אני. הבן-זונה פשוט "תקע" אותי מתחת למיטה לזמן הקרוב. אם אני יוצא עכשיו אני מביך אותו וההסכם שלנו מלפני שנים עדיין תקף. נראה לי שאני הולך לנוח כאן עוד כמה רגעים..
היא מרימה רגל אחת. אני יכול לנחש את התנוחה שלה. עומדת על רגל אחת, מחככת את אחורי הברך שלה עם הרגל השנייה. ומכיוון שהיא לא מורידה אותה כבר זמן ארוך, ברור שהיא נשענת על משהו. והמשהו הזה זה כנראה השותף שלי.
כבר שתי דקות שאני לא שומע דיבורים והיא עדיין תקועה על רגל אחת. מסקנה הגיונית- נשיקה. השרלילה מתנשקת איתו בנגרייה. בשביל זה היא באה לכאן? כוס-אמק, זה עלול להיות ארוך. אני מקווה שהוא ייקח אותה למשרד כדי לאפשר לי לצאת, היא נאנחת ואני רואה את הרגל שלה יורדת חזרה לרצפה. הם מתרחקים מעט, והיא יושבת על המיטה.
המניאק מתעלל בי.
הוא מתיישב על ידה ואני מקבל הזדמנות להרגיש את מידת היציבות של המיטה. אין ספק. אנחנו יכולים להיות מרוצים מעצמנו. איכות א.א.
אני מניח ראש על הזרוע, הפנים שלי צמודות כמעט לרצפה. הנשימות שלה מפירות את השקט, רגל אחת שלה נעלמת שוב. בטח הניחה אותה עליו.היא מתחילה לגנוח ואז היא נאנקת בקול.
"אייי!, הכאבת לי".
"אני יודע, מאמי, וזאת רק ההתחלה..תהיי ילדה טובה ובסוף תקבלי סוכריה..."
הם מתנועעים יותר ויותר וכבר לא אכפת לי שאני שם. אני לא ממהר לצאת. זה מתחיל להישמע לא רע.
הפסקה קצרה. שקט. כפות הרגליים שלה נוחתות שוב לצד המיטה. היא יושבת. הוא קם, אני רואה את הרגליים שלו עושות צעד וחצי והוא מסתובב אליה. העקבים שלה מול הפרצוף שלי, וחוד הנעליים שלו מופנה אלי. שתי הרגליים שלה צמודות ושלו מקיפות אותן. הוא עומד מולה. צמוד למיטה.
אני מתרגם את זה למציצה.
מתחיל לעמוד לי. אני מנסה להיזכר בפניה ללא הצלחה. התמונה שעולה בעיני רוחי הם פניה הקבורים עמוק במפשעתו. אני שומע אותה נאנחת ונאנקת. זה כנראה תקוע לה עמוק למדי. אני מכיר אותו בקטעים האלה. אין רחמים. כבר היינו במצבים כאלה לא פעם. כשזה מתחיל, הוא חייב לגמור. אף פעם לא משאיר שום דבר כזה למחר.
הוא מתרחק מעט לאחור והיא נושמת עמוק, אפשר כמעט לראות את האבק עולה מרצפת הנגרייה כשהיא שואפת אוויר לריאותיה אחרי שכמעט נחנקה על הזין שלו.
בואי, הוא אומר לה.
היא קמה, אני רואה את כפות הרגליים שלהם מתרחקות. סוף-סוף אני משוחרר. רק שייעלמו כבר ואוכל לצאת.
אני שומע את חריקת הצירים בדלת המשרד, ברקע מתחיל להתנגן דיסק של מוסיקת רוק כבד. (הטעם המוזיקלי של גדי לא השתנה מאז גיל שש-עשרה.)
אני ממתין עוד דקה וזוחל חזרה החוצה. הבגדים שלי מלאים בנסורת. מהמקום שלי אני רואה שהם מתגפפים במשרד. שניהם ללא חולצות, הגב שלה מופנה אלי, וקעקוע שמכאן לא הצלחתי להבין בדיוק מהו, מעטר לה את הכתף.
אני מסתובב ויוצא החוצה מהדלת האחורית. סידרנו לנו פינה נעימה בחצר. אני מתיישב על הספה, מדליק סיגריה ונושם אותה עמוק. טוב כאן, הרוח מקררת אותי, הנוף מולי ירוק צהבהב ובסך הכל נעים. אבל המחשבות שלי לא מצליחות לצאת מהמשרד. אני מדמיין איך היא נשענת על השולחן עם התחת מורם, נאחזת חזק בכל מה שאפשר, וגדי "עובד" עליה מאחור. אין לי מושג מה הם עושים שם באמת, אבל אני כבר יודע שהם לא בוחנים תוכניות עבודה. אין לי בעיה של זמן, אני יכול לשבת כאן עד הערב, אין לי לאן למהר. שיזדיינו
רוח נעימה נושבת בכיוון שלי, אני מטה את הראש אחורה ונרגע. חלוקה נחמדה. אני ב"פינת המחשבות". וגדי ב"פינת העבודה" וזאת לא הפעם הראשונה... יש בו משהו שמדליק אותן. אני יכול להרכיב רשימה ארוכה מאוד של לקוחות, מעצבות וסתם חברות שמכירות את "פינת העבודה" של גדי. וכולן (כמעט) יוצאות משם עם חיוך שמימי מאוזן לאוזן.
לא סתם הוא קורא לזה פינת עבודה. זה לא המשרד הרגיל שאתם יכולים לדמיין. כלומר, במבט ראשון כן, יש שם שולחן רחב, שלושה כסאות, מאחורי השולחן ארונית מדפים מלאה בתיקיות מבולגנות, בצד יש דרגש עץ לא מוקצע שנראה כמו עבודה לא גמורה, אבל זה לא נראה מוזר, זאת נגרייה פעילה.. על הקיר הפונה לאולם הייצור יש חלון גדול אבל ניתן להסיט שם וילון שחור ולקבל פרטיות אם רוצים.
סטנדרטי עד כאן. אבל רק במבט שטחי.
ת'כלס, הושקעה שם קצת מחשבה. לשולחן היו עיטורי ברזל בכל החיבורים שהוסיפו לו חוזק- לכל אחד מהם מרותכת טבעת ברזל חזקה...מתחת לשולחן ניתן היה לשלוף את "המגלשה"..הארונית- על גלגלים. בקלות אפשר להזיז ולסובב אותה. כשעשית את זה, נחשף מאחוריה קיר לבנים מצויר, כמו מרתף מימי הביניים. אל הקיר היה מקובע צלב עץ גדול. גם הוא בעל טבעות ברזל. על גב הארונית נתלו שוטים, אזיקים, וחבלים. הדרגש שהיה בפינה נפתח ויצר סד קשירה מתוחכם.
עבדנו קצת כדי להכין את כל זה, אבל עכשיו, בשתי דקות, אפשר היה לפתוח את מה שכינינו "המעבדה".
קמתי להכין לי קפה. מזל שלא לקחנו נגרייה באזור תעשייה רגיל. כאן במושב החיים נראים יותר יפים. הנוף מסביב מסדר לי את הראש.
התיישבתי עם הקפה, הדלקתי עוד סיגריה, אבל לא הספקתי יותר מזה. הטלפון צלצל. עניתי בלי להביט במסך.
הלו,
לא הייתה תשובה.
הלו, ניסיתי שוב, בקול ברור יותר.
במקום תשובה שמעתי צווחה נשית.
האוזניים שלי הזדקפו ממש. קיבלתי עור ברווז. שתקתי והמשכתי להקשיב. צלילים מוכרים הגיעו אלי.
הבן זונה התחמם. חתיכת מניאק. לא נח לרגע. העברתי לרמקול.
צליפה. ומיד אחריה- אייי!
עוד אחת.
עוד אחת
לגמתי מהקפה.
אנקות כאב חלשות בקעו מהרמקול בצליל מתכתי. הבן זונה מזמין אותי, זה ברור. סגרתי את המכשיר והמשכתי לעשן. הוא משחק בשנינו.
ניסיתי להירגע, אבל מי יכול להשאר אדיש כשכמה מטר ממנו מתנהל סשן פרוע. אין לי מושג איך הוא מצליח להגיע לזה פעם אחר פעם. פשוט כישרון. מה יש בו? איך הוא מצליח לגרור את כל הבנות האלה למעבדה? למה אני נגרר לשם פעם אחר פעם? איך הפכתי להיות שותף שלו גם בזה?
אני נזכר בנורית, בת קיבוץ חמודה ועסיסית. קטנטונת כזאת, לא הכי יפה בעולם, אבל מתוקה מאוד. ישבן עגול ומלא, שדיים כבדים, חיוך נבוך, עיניים דבשיות וגדולות. לא אחת שהיית מסובב אחריה את הראש ברחוב, אבל כובשת, אי-אפשר היה לשהות איתה יותר מעשר דקות בלי לפול בקסמיה.
פגשנו אותה באמסטרדם. היא גרה שם. סטודנטית לאמנות, קבלה מלגה מאיזו קרן ידידות או משהו.
פגשנו אותה בשוק והיא אמצה אותנו. הזמינה אותנו לארוחת צהריים שנמשכה עד הבוקר למחרת. היא הייתה החופש בהתגלמותו. היפית של שנות השישים- באמסטרדם של אמצע שנות השמונים.
התעוררנו בצהרי יום המחרת, מכורבלים שלושתנו על מזרן קטן, בחדר מוצף באדי אלכוהול. זאת הייתה חגיגה פראית. הגוף כאב לי. זה היה מובן לאור התנוחה בה נרדמנו. נורית זרוקה עלי כשהשדיים שלה כמעט חונקים אותי, מתחתיה שוכב גדי עם הראש בין הרגליים שלה, הירך שלי משמשת לו כרית. כולנו חבוקים ומפותלים.
התעוררתי ראשון. את גדי לא יכולתי לראות, על הפרצוף שלה היה מרוח חיוך מלאכי. אפשר להבין אותה. כל אחד היה מחייך ככה אחרי טיפול כזה. הסתכלתי בה, העיניים עצומות, השפתיים המלאות שלה היו כמו מוגשות לנשיקה, והפטמה שלה מזדקרת לי מול האף.
התאהבתי.
חגגנו איתה שבועיים. איך-שהו היא הצליחה לפנות זמן ותשומת לב לשנינו. לא הייתה תחרות. כולנו שווים, מהר מאוד למדנו ממנה את "הסקס האחר" כמו שקראנו לזה. פנטזנו על משפחה מטריארכאלית
נורית היא האישה הראשונה, מותר לה לבחור כמה בעלים ונשים שהיא רוצה, חיים בשבט שהיא מנהלת
ולכל אחד מותר כמה סקס שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה. ורצינו הרבה...
לפעמים, במהלך הזיונים המשולשים האלה, היא הייתה מבקשת שנעשה את זה חזק. לאט-לאט זה הפך חזק יותר ויותר.
ויותר,
ויותר חזק.
"סקס חדש" קראנו לזה...
שוב אני מפליג במחשבות. הקפה התקרר כבר. אני מדליק סיגריה נוספת ומביט בנוף. יפה כאן.
הטלפון מצלצל שוב. הפעם אני מסתכל במסך לפני שאני עונה. זה גדי.
- נרדמת? ..
- לא,,
- בוא, היא מחכה לך.
הנה זה מתחיל, אני מתחרמן תוך שנייה. קם מהכורסא, מכבה את הסיגריה והולך למשרד. הוילון השחור מכסה את החלון. אני נכנס למשרד,,, וזה לא משרד.
מולי, באוויר, בגובה החזה שלי כמעט, מונף תחת שמנמן. היא קשורה בידיים וברגליים, הגב כלפי מעלה. תלויה מהתקרה בשני חבלים שחורים. הראש שלה מתוח לאחור והעיניים שלה מכוסות בבד סטן כחול. לידה עומד גדי, במכנסיים וללא חולצה, מחזיק שוט ביד.
אנחנו מחליפים מבטים והוא מסמן לי עם הראש.
אני מסתכל בה. יש לה פלאג בתחת. וסימנים אדומים על הירכיים. נראה טוב! הטוסיק השמנמן שלה כבר עבר ריכוך והכנה. השדיים שלה צונחים לכיוון הרצפה. הפטמות מחוברות למשקולות באמצעות כליבות נגרות קטנות. נראה שעוד מעט ייתלשו לה.
על הגב שלה אני מבחין בקעקוע שראיתי קודם. עכשיו אפשר לראות אותו יותר ברור. מעניין. דם חם מציף לי את האברים הפנימיים ואני מרגיש דגדוג קל במורד הבטן. הזין שלי מתחיל לתפוח. צליל צליפת שוט על העכוז שלה מכניס אותי לעניינים. אני מושיט שתי ידיים ומלטף לה את הישבנים. הליטוף הופך ללחיצה חזקה. אני חופן ישבן אחד בכל יד, האצבעות שלי ננעצות בבשר הלבן, עוד מעט וקורעות אותו. לאט אני מפלח את שני החצאים, הפלאג כמו מנסה להתרומם ולהיחלץ החוצה. היא נאנקת מכאב.
הכוס שלה נפער למולי. ורדרד ומגולח. חושף שני עגילים שמחוברים לשפתיים.מבפנים. לאט אני דוחף שלוש אצבעות פנימה. היא יכולה להכיל יותר. אני מגניב פנימה אצבע רביעית ומכריז- הכלבה נראית מוכנה.
-להנמיך? הוא שואל אותי בשקט.
אני מהנהן.
הוא ניגש לקיר ,משחרר את החבלים מהוו ומוריד אותה לגובה החלציים שלי. יופי של נדנדה. אני מוציא את הזין ומחדיר אותו באחת לתוכה. חמים ונעים...
-כבר בדקת? אני שואל אותו. והוא מחייך אלי בחיוך הזה שכל-כך בטוח בעצמו. ברור שכן...
הוא חוצה את החדר ונגש לפנים. הזין שלו זקור ועבה. הוא מטפס על הדרגש הקטן כדי להגיע בנוחות אל הפה שלה. היא פותחת אותו בצייתנות ובולעת כאילו אין מחר.הוא מזיין לה את הפרצוף קצת עד שנמאס לו והולך למקרר להוציא בירה.
אנחנו משאירים אותה תלויה ככה, מתנדנדת ומסתחררת. שני בקבוקי בירה קרה, סיגריות, וכלבה תלויה בחדר מול הפנים שלי. מה רע?
כעבור שתי דקות בערך, היא משמיעה קול בכייני.
- שתקי, כלבה. גדי מתיז לעברה.
היא ממשיכה למלמל משהו וגדי מציע שנביא את ארגז הכלים. אני מתעצל. לא בא לי לקום עכשיו. אבל גדי חדור באנרגיות חזקות.
-אין בעיה, הוא אומר לי וקם. הוא ניגש אל הוו ומשחרר אותה מהתליה. היא מתרסקת למטה. מופתעת היא פולטת צעקה. גדי ניגש אליה ושואל לשלומה. היא נאנקת בכאב ורק מנידה בראש, מסמנת שהיא עדיין בסדר. הוא בועט לה בצלעות והיא מתקפלת עד כמה שהחבלים מאפשרים לה. אני שותה ומתבונן בהם. הוא כורע על ברכיו לידה, מלטף אותה, משחרר את הפטמות שכבר תפסו צורה משונה, לש את השדיים שלה בעדינות. לאט, הוא מתיר אותה מהחבלים משאיר לה את הפלאג בתחת ואת כיסוי העיניים.
היא נעמדת על ארבע, ראשה נשען על ברכיו. הוא מלטף לה את השיער ושומט את כיסוי העיניים שלה.
היא מרימה את ראשה מעט, מפנה אלי מבט.

- שלום. אני אומר לה.
- שלום.
- טוב לך? אני שואל.
- כן, תודה.
- יש לך כוח להמשיך? רוצה עוד?
- כן, בבקשה..
גדי מושך אותה בשערות, מרים אותה על הרגליים. היא מנסה להחזיק את השדיים בידיה, ספק מלטפת ספק צובטת את הפטמות הגדולות שלה. גדי טופח לה על הישבן. "כלבה טובה" הוא אומר לה ומוסיף סטירה עדינה.
היא מחייכת... גם אני.
-מה בא לך עכשיו? גדי שואל.
- לא יודע, בוא נראה.
- מה עם ארגז הכלים?
- נשמע טוב, שלח אותה להביא אותו.
- מתאים..
עוד סטירה. הפעם מצלצלת. גדי מראה לה איפה הארגז ושולח אותה להביא אותו. היא עושה כמה צעדים ומאבדת את הפלאג בדרך. היא נעצרת ומבקשת סליחה.
צליפ!!! השוט בידיים של גדי לא מרחם עליה בכלל. היא כורעת ומחזירה את הפלאג למקום. עכשיו היא הולכת בזהירות וגוררת את ארגז הכלים אל השולחן.
אנחנו קושרים אותה לשולחן, רגליים פסוקות מהודקות לרגלי השולחן. הבטן צמודה למשטח והידיים אזוקות ומתוחות קדימה. הסנטר מונח על מטלית קטנה והמבט שלה שלוח קדימה.
אני מתכופף אל הארגז ומחטט בו. יופי של כלים. מקדחת מקיטה קופצת לי ליד כמעט מאליה. כלי טוב. מקצועי. אני מכין את החלקים ומביט בהם מתקשה לבחור.
גדי עומד מאחוריה ומשחיל את הזין שלו במקום הפלאג שעכשיו תקוע לה בפה. היא ממלמלת בהתאמה עם הנעיצות שלו- כן, כן, כן,...אני לוקח את הבירה שלי ונעמד לידם. הם יפים ככה. הוא מזיין לה את התחת חזק. והיא פשוט עוצמת עיניים ואומרת כן...עכשיו זאת הזדמנות טובה עבורי לראות את הקעקוע שלה.
זה גריפין. היפה ביותר שראיתי אי-פעם. והוא פורש כנפיים ונוחת עם ציפורניים שלופות כמו עיט גדול על בחורה עירומה שפורשת את ידיה לקראתו. לא קעקוע פשוט. ממש לא סתם. עבודת אומנות של ממש.
אני מושיט יד ונוגע. גדי רואה ומחייך אלי.
- מה אתה אומר, איך הטיגריס תוקע את הגריפין?
- מדליק, אתם נהדרים.
הוא מזיין לה את הצורה חזק יותר. אני מציע שינוח. תן לי, אני אומר לו. הוא מפנה את התחת שלה ואני לוקח לידיים את המקדחה. בינתיים הספקתי כבר לחבר אליה את הדילדו. סתם נקניק סיליקוני חסר טעם. אבל כשהוא מחובר לפטישון שלנו, זה כבר סיפור אחר.
אני משחיל אותו לתוכה והיא מניעה את האגן שלה ככל שהיא יכולה, מנסה לתת קונטרה. גדי מצליף בכף ידו על הישבנים שלה ואני מפעיל את הפטישון. אנחנו שלישיה לתפארת. יכולים להיות פרסומת נפלאה- "מקיטה- הכלי המתאים לכל עבודה "
היא מתפתלת כשאני לוחץ על ההדק. לכלי הזה יש כוח מדהים. אפשר לעבור איתו קירות בטון- והוא קודח עכשיו בתוכה, סוחט ממנה אנחות וגניחות. עכשיו תור גדי לשבת והוא מטפס על השולחן, מתיישב ברגליים מפושקות מול הפרצוף שלה כשהזין שלו משתלשל לה מול הפנים. היא לא צריכה הוראות מיוחדות. איך שהוא היא מצליחה לבלוע את הזין הזה שוב. הוא מניח מרפקים על הברכיים שלו, אוחז ביד את הבירה ובוחן את העבודה שלי.
- תזהר לא להתחשמל, הוא צוחק עלי.
אני יודע על מה הוא מדבר. כבר קרה לנו שאחת השרלילות השפריצה כל כך חזק על הכלי, שמיצי הכוס שלה חדרו פנימה ועשו קצר.
אני צוחק,
- תזהר על הזין שלך בין השיניים שלה ככה.
עכשיו תורו לצחוק, הוא יודע על מה אני מדבר. זה קרה לפני המון זמן. לקוחה אחת שזיינו ביחד- אני הייתי אצלה בפה בזמן שהוא זיין אותה בדוגי. באחת הפעמים הוא פשוט החליק החוצה וננעץ לה בחור הלא נכון. זה נגמר בשטף דם בזין שלי. חשבתי שאני הולך למות שם,והם פשוט התגלגלו להם מצחוק. שבוע אח"כ היה לי קשה אפילו להשתין. לא נעים.
הכלבה התחילה להתקרב לגמירה. היא נאנקה ונאנחה, מגרגרת בקולות מדהימים. גם לזה יש לנו שם- "שירת הלוויתנים". זה אולי אחד הקולות המרגשים ביותר שאפשר להפיק מאישה. כמו... כמו שום דבר אחר, בעצם.
בכל אופן, רגע לפני שהיא גומרת, גדי מעיף לה ספנק נוראי על התחת ומסמן לי לעצור. עוד לא מגיע לה לגמור, כנראה... הוא יורד מהשולחן, מלטף לה את הגב ומדבר אליה ברכות. אני מפנה לו את הבמה. הוא מסתובב סביב השולחן, יד אחת שלו מלטפת אותה ומדי פעם הוא רוכן אליה ולוחש לה באוזן המון מילים שאני לא מצליח לשמוע. הוא פשוט אלוף הבן-אדם. אין לי מושג מה הוא לוחש לה שם. והיא, בתגובה, מתפתלת ומיללת כאילו מענגים אותה עם זין. ככה אני מתבונן בהם ומתחרמן עד שאני מקבל סימן לשחרר אותה.
כשאני מתיר את האזיקים מידיה היא נותרת מוטלת על השולחן כאילו שאין לה כוח לזוז יותר. אנחנו פותחים את "המגלשה".גדי הופך אותה במהירות כאילו שהיא לא שוקלת כלום ואני קושר לה את הרגליים. תוך דקה היא קשורה ידיים ורגליים, מחוברת לגלגלת שתלויה בתקרה עם הרגליים למעלה. אנחנו מניחים אותה על המגלשה ומתאימים את גובה הראש שלה למרכז הירכיים של גדי.
אני מתיישב על הכסא עם רובה המים ביד ומביט בהם, זה נראה נהדר. שני גופים נפלאים שכאלה. גבר שרירי ויפה ו"עלמה במצוקה".
גדי נאחז בשתי פינות השולחן ומתיישב לה על הפנים. זה חמוד... היא שולחת לשון ומלקקת לו את החור. וכדי שהנקיון יהיה מושלם אני משפריץ להם מים. זה הולך להיות נחמד. אני כבר יודע...
מדי פעם היא מקבלת את הזין שלו לפה ושואבת בשקיקה. אבל אלה רק רגעים קצרים, בתנוחה הזאת מה שמעניין את גדי זה הניקיון העמוק בתחת. אני ממשיך להשפריץ מים. מכוון פעם לפנים שלה ופעם לחור שלו. לאט-לאט גדי נמס. הוא ממש יושב לה על הפנים. עוד רגע היא נחנקת. והוא כבר מגרגר את "שירת הלוויתנים"
אני קם אליה, מתיר את הקשירות מידיה, מניח בהן את הג'ל, ומורה לה לפנק אותו עוד. היא כבר יודעת את העבודה, כנראה. ושולחת ידיים להחזיק לו בישבנים. לאט היא מתחילה להחדיר אצבע ועוד אחת. הוא מתחיל לילל כמו חתולה מיוחמת. זה הסימן בשבילי.
אני נגש אליו, מלטף לו את הגב, מעביר אצבע על הטיגריס, נזהר לא לקבל נשיכה.. הידיים שלי זורמות בעדינות על שרירי החזה הנפלאים שלו והזין נדבק לו לעכוז. אני מרגיש את היד שלה חופנת לי את הביצים ומעסה אותן בעדינות. הוא נצמד אלי ורוכן אל הכוס שלה, מנסה ללקק מה שאפשר.
הזין שלי מגיע אליו והוא משתתק. אני נכנס בעדינות כשהיא מוליכה אותי פנימה. הוא מוכן לקראתי. היא לוקחת את הזין שלו לפה. זה לא לוקח הרבה זמן ואנחנו גומרים יחד.
אני נשען עליו, הזין שלי מתכווץ באיטיות ונשלף מעצמו החוצה. כך אנחנו מוטלים עליה כשהיא מנקה את שנינו ביסודיות.
========
ועכשיו לנוח. מחר יש יום ארוך בנגרייה.
=======




ושוב, תודה לבוטן.