אוהב אדם-שם זמני

אבא, מתי היית קטן?
מזמן, מאמי, מזמן..
אני יודעת, כשהיית קטן אז כולם היו קטנים גם, אפילו דוד משה שהוא מאוד גדול עכשיו..
כן, מאמי, וכשהיינו קטנים אז גם סבתא מלכה הייתה צעירה...
....
אבא, מתי סבא שלום מת?
מזמן, מאמי, מזמן..
ומתי סבתא מלכה תמות גם?
אה... לא יודע, מאמי, מתישהו היא תמות גם, כולם מתים בסוף..
אני יודעת. (היא מסיטה את השיער היפה שלה מעל המצח ועושה תנועה חובקת עולם) כוווול העיר, וכוווול האנשים במדינה ימותו גם...
... כן, מאמי, אבל לא כולם ביחד, לאט לאט, קודם הזקנים. (האמנם??) ורק אחר כך הגדולים, ובינתיים יגדלו הילדים ויהיו בוגרים ורק אז יגיע תורם...
...
אז אתה תמות לפני?
כן, מאמי, אני מקווה שכך..
ואז אמא גם?
אה... נראה לי,
ואז ת.?
כן...
ואחר כך א.?
כן...
ורק אז אני?
כנראה, מאמי, אני לא יודע בדיוק.
היא עוצרת רגע לחשוב ואז מאדימות מעט העיניים שלה והשפתיים מתעוותות בבכי ילדותי. אני מחבק אותה ושואל: מה קרה מאמי, על מה את בוכה?
...
אוףף... אני שונאת להיות אחרונה!! תמיד אני אחרונה...