סחלב

מודה ששיקרתי.  בעצם, זה לא היה שקר כשזה נכתב, באותו הרגע וגם קצת אחריו.

אז מזה זמן רב, אני לא ממש עונה לכל הודעה. אני עונה בלב, לפעמים גם מתחצפת בלב, אבל לא עונה.

למה?

כי אני ממתינה בציפיה גוברת והולכת להודעה שתרטיב אותי, לזו שתגרום לי לדמיין איך אני מטפסת, גוחנת ותוקעת את כותב ההודעה לתוכי, כן, גם מאחור מבלי להתלונן בגסות שזה ממש ממש כואב... מביאה את עצמי לאדווה הפורצת מסביב לגוף ולרעד הבלתי נשלט שמתחיל בזין שלך ונגמר עמוק עמוק אצלי במוח.

נכון, עכשיו אתה תוהה למה בכלל לנסות ולנסח הודעה כזו, צודק,  אני גרועה, נשלטת עם דרישות,  יש שיאמרו "רשימת מכולת". 

אבל אני כן זו שתכרע על ארבע למילה אחת שלך וכן זו שתתן לך להרגיש על גג העולם ותגרום לחבריך לקנא שאתה הצלחת במקום שהם לא (זוכר?) ולנשלטות שלהם לרצות להיות במקומי.

עד אז, אני אזדיין.

בסבלנות.