מטופפת על עקבים לבנים שנמשכים לנצח נכנסתי לאפילת המסעדה המבודדת בדיוק ב 12:45 נשענת קלות על ריצ׳ארד גיר (או תאום זהה שלו בן 72) שהציע באבירותו לתמוך בי מנפילה מרסקת איברים ממרומי העקבים ועד שראשי היה נחבט בשטיח העבה שכיסה את הרצפה.
המארחת סקרה את דמותי העטופה בשמלה אדומה אך חסרת שתי צמות וביקשה שנלך בעקבותיה
ואז זה קרה!
ראיתי אותו או לא ראיתי אותו???
כמו תמיד אני נוהגת לסקור מקומות ואנשים בחטף כדי להתאים את התנהגותי למקום ולסועדים ולהחליט היכן כף הרגל שלי תתמקם למול בן הזוג שהיה איתי היום, האם אשב בשיכול רגלים או שאחטט בין רגליו באצבעות כף הרגל שלי כדי לראות מה יזדקף שם ואיך כל הדם יציף את פניו, אבל רגע, זה לא הענין, אני מתפזרת…
נחזור אליו שוב, הוא ישב באחד השולחנות בקידמת המסעדה, אם זה הוא, הבחנתי שקצת הוריד ממסת השרירים ובפניו התגלו עצמות הלחיים, ואם זה הוא אז הוא בהחלט מראה מרטיט לעיני הדואבות ואם אכן זה הוא אז העיניים שלו שחודרות פלדה ננעצו בתוך עיניי בדיוק כמו שהזין שלו היה ננעץ בכמה וכמה מקומות בגופי ואם אכן זה הוא אז כרגיל עמדתי מולו עירומה לחלוטין כשהשמלה האדומה צונחת לרגליי…
אבל אין הוכחה ולכן אכלתי את ארוחתי בהתרכזות מלאה בבן הזוג שלי.