המיטה גדולה אבל הוא תופס חלק עצום ממנה כשהוא שוכב על הגב על הסדין הלבן המבריק.
הרגלים שלו פשוטות לכל עבר והמצב האידאלי היה שכל אחת מהן היתה קשורה לרגל אחרת של המיטה, אבל אפילו בחלום אני יודעת בהחלט שהגרגור החתולי יהפוך לשאגה איומה אם רק אעלה ברמז אפשרות כזו.
גם הרגליים שלי מפושקות, בדיוק מעל הראש שלו, הידיים שלי נשענות על גב המיטה ומנסות לשוא לתמוך בי כשאני בחיל ורעדה מרכינה את הגוף שלי מטה, מקרבת את הדגדגן שלי עד ללשון המושטת שלו.
מצליחים לדמיין את הסיטואציה?
הברכיים שלי רועדות כשהגוף שלי פוגש את הלשון שלו, הוא מניע אותה בעדינות כל כך לא אופיינית ומלקק אותי לאט...
אני מרגישה שהמוח שלי על סף התפוצצות, התחושות שהוא מוציא ממני מתעלות על כל דבר אחר ואני מנסה בכל הכח לא לגמור שמא הסצנה תיגמר ואתעורר לתוך אפילת הצהרים המציאותית שלי.
הוא מגביר את הקצב, מעלה את הסף עוד ועוד. הלשון שלו מרטיבה אותי וטיפות זולגות במורד הירכיים שלי. אין פה שום הדדיות, כולו שלי, כולו ממוקד במטרה אחת לא אנוכית בכלל, כל הווייתו מסתכמת בהנאה שלי, ואני? חושבת רק על עצמי ומוחה מדי פעם בלב על כך שלשניה הוא מחדיר את קצה הלשון שלו לתוכי אבל מיד חוזר לדגדגן.
בסוף גמרתי, ברור.
לא ברור מדוע המוח שלי לקח אותי לכיוון הזה, הרי אין סיכוי שהוא יסכים ככה לשכב על הגב עם הגוף העצום והמרשים שלו ולבצע בי את כל מה שאני משתוקקת לו.
התגעגעתי, חלום שלי שתיצור קשר.
