סחלב

כן, בואו נקרא לו ככה, המטפל

כי אחרת ניאלץ לקרוא לו במשפטים מתאימים יותר: זה שנגע בי כדי להפיג כאב פיזי ותוך כדי העיר שדים רדומים ומרשעים, או למשל:  זה שהמגע שלו עיסה ולש את הגוף שלי ובעצם אצלי בראש הוא עיסה, לש וליטף את הדגדגן שלי עד שהקול שלי הפך צרוד ומשתנק והגוף נכנע ללחיצות ולמגע שלו, או: זה שהכאיב לי וכל מה שרציתי היה לחוש את הכאב הזה עוד ועוד...

ואולי באמת נקרא לו, כי אני משתוקקת אליו.

נכנסתי לקליניקה שלו באיחור, כמובן, נטולת אדון שכמותי כבר שכחה איך לעמוד בזמנים. עמדתי מולו כשהוא ניסה להבין את הבעיה והושיט יד לעבר הצוואר שלי, הפתעתי את עצמי מהמהירות שבה השלתי ג'קט מחויט וצעיף ועמדתי מולו בגופיה לבנה צמודה, חצאית מיני ומגפיים (של זונות...) כשאני מישירה אליו מבט ותוהה כמה מהחזה שלי מציץ עכשיו מהגופיה (ומקווה שמציץ מספיק).

טווינה, מכירים? טכניקת לחיצות מהממת, גרימת כאב אכזרי דוקא במקום הכואב שגורמת לזרימת אנדורפינים ישירות מהמוח למרכז הנקודה המייסרת בגוף.

כשאני יושבת על כסא, הוא מיקם את עצמו לצידי כשרגליו מפושקות בעמידה שפופה כדי שיוכל להפעיל כח על שרירי הצוואר הדואבים שלי והיה נראה מחד גברי ומסוקס ומאידך חסר אונים מול הדיבור המפלרטט שהמוח שלי הפעיל עליו לחלוטין בלי להתייעץ איתי.

בדיוק השילוב שאני אוהבת.

ואז הוא נעמד מולי, כולי מתנשפת מעוצמת הכאב הנפלא ומהרגשות שהציפו אותי, וכל מה שרציתי באותו רגע היה לשלוח את היד ולחפון את הבליטה שהחלה לתפוס יותר ויותר מקום במכנסיים הרכים שהוא לובש, וזהו, המוח שלי קפא, לא יכולתי לחשוב מעבר לזה...

40 דקות של עינוי מענג מאין כמוהו. כאב פיזי נפלא שנגרם בידי הגבר המופלא הזה, במתכוון או שלא, ששלח זרמים של חום ורטט לכל המקומות האלה בגופי שרגישים למגע שלו.

מטרת הטיפול היתה להפיג את הכאב, אז למה כל כך כואב לי בין הרגליים ומסביב לדגדגן עכשיו? 

מחכה לטיפול הבא.