סחלב

שבוע כמעט של נדודי שינה

העיניים שלי מסרבות להיעצם, קו המחשבה יורד כמו חוט שמיימי נוצץ בזהב מהראש ועד  מקום ההוא בין הירכיים שלי שצמודות חזק אחת לשניה בניסיון נואש להפסיק את מערבולת התחושות שעולות בסערה משם, דפיקות הלב שינו את מקומן והן פועמות אצלי דווקא בין הרגליים, משאירות אותי מתבוססת בהמון כמעט אורגזמות שנשפכות וניגרות למרגלות המיטה בשלולית נוצצת באור הירח.

מחכה, מצפה, מתחרטת ועוד המון מילים שמתחילות באות מ׳

ובינתיים אני תקועה בהברות, קטעי שיחות, תמונות שנשלחות מפה ומשם, האצבעות שלי מלטפות פטמות זקורות שדוחפות את הבד שעוטף אותן ואני יודעת שפרץ האדרנלין (או בשמו האמיתי: פרץ החרמנות) לא יאשר לי להירדם הלילה.