לפני 15 שנים. יום ראשון, 25 ביולי 2010 בשעה 11:24
אני אוהבת את הבקרים האלה, אותם בקרים שנגמרים כשאני מותשת, נפשית ופיזית כאחד. במיוחד אחרי סופשבוע ארוך מדי של געגועים, של כמיהה ואהבה מרחוק, רחוק מדי.
ונכון, ערב אחד נשברתי, הגעגוע והרצון להיות בזרועותיך השתלטו על החזה ושק הדמעות נפרץ, אבל שיחה אחת איתך החזירה את הכל למקום, דחפה למעלה ונתנה לי כח להמשיך, וגם להמשיך להתגעגע.
והבוקר הזה כמו מילא את המצברים מחדש, הזרים בי טונות של רגשות מחודשים ומחוזקים.
בוקר מתוק, בוקר מושלם.
אחרי שאהב / ריטה

