סחלב

לרשע שלי היה מומולדת.
ודוקא אז - לא היה לי איפה לכתוב.
אבל, מאחר ומוטב מאוחר מאשר אף פעם, ומאחר ובהחלט מגיע לו, יש שיר שאני רוצה להקדיש לו, לכבוד הארוע המיוחד. את השיר הזה לא אני כתבתי, אלא משורר בשם פבלו נרדה, שאיש מאוד נחמד שמתרגם את השירים שלו מספרדית הסכים ברוב טובו "להשאיל" לי אותו לכבוד האירוע. לאיש הזה קוראים רוני לוי, וכל הזכויות שמורות לו. אני משאירה לעצמי רק את הזכויות שהרשע מואיל לתת לי...

אז בברכת מומולדת שמח אהוב שלי:

"התמלא בי
עורר אותי, התש אותי, הקרב אותי
בקש אותי, אסוף אותי, הסתר אותי
אני רוצה להיות שייכת לך.

שחרר אותי מעצמי, סייע לי לשבור את הדלתות העצומות ההן
כי כך נצלבו דרכנו לילה אחד
ואתה היית שם כשעמדו לשבור את כנפיי.

אני רוצה שיהיו לי גבולות, הגבולות שלך
רוצה להתנשא איתך לעבר הרקיע הרחוק ההוא
לבי לא ישקוט, לא היום ולא מחר
חייבת לחוש בנגיעותיך ולהיות חלק מקסמייך.
כי מאז שהתחלתי להביט בעיניך - עיניי אינן עצובות יותר

אז עורר אותי, התש אותי, הקרב אותי
זעזע את תחומי גבולותיי האחרונים
שאוכל סוף סוף לרוץ, כמו נהר גועש
להשאיר מאחור את כל מה שהיה קיים ומה שנותר
לרוץ מחוץ לעצמי, להתעופף לצידך
ללכת אליך, לא להיות לבדי."

מאת: פבלו נרודה
תרגם ואישר לי להשתמש: רוני לוי