סחלב

נכון.
בחרנו לא לכתוב, לפחות לא לפרסם.
אבל הפעם זה מקרה שונה, יוצא דופן ואם תגיד - גם פוסט זה יגנז.
אני כותבת כדי לא לשכוח.
הספירה לאחור נגמרה כבר מזמן, יום רודף יום ואני נוכחת לדעת שלמרות שאני מספרת לעצמי שוב ושוב את קורותינו - אני שוכחת פרטים קטנים.
ניצוצות קטנים של אושר, במרפסת מול הים, בשעת בוקר מוקדמת ועצלה, ימים של חופש. לו היתה ניתנת בידי הבחירה - הייתי בוחרת להישאר איתך שם, לצעוד ברחובות הקטנים יד ביד, להיטמע באווירה הפסטוראלית, וסתם להיות מאושרים.
ולאחר מכן מומולדת פרטי בהחלט ובלתי נשכח, אהבה גדולה.
שמת לב שהזכרונות שלי ברובם כוללים את הים? אני אוהבת את המרחבים שלו, את החרות שהוא מסמן ואת העומק שבו, עומק כזה שמזכיר לי אותך, אתה שבוחר להיות איתי בכל רגע, קשה או קשה פחות, לגונן, לשמור, לאהוב (בעיקר היום : "אני נכנס איתך!")...
זה לא פוסט סיכום, זה דוקא פוסט פתיחה, פתיחת שנה חדשה, ואם אני קצת עצובה עכשיו זה רק דמעות של אושר.
היתה שנה טובה, מעולה אפילו.