לפני 12 שנים. 30 ביולי 2012 בשעה 17:37
והיום, נוכחתי לדעת שהקולר שלי מחובר לקפיץ. אמנם ארוך, אמנם מתיר לי חופש עד מידה מסוימת, נמתח עד קצה גבול היכולת, אבל בניע ראש אחד שלך, בהברה בודדת וקטנה, ואני שוב ניצבת לידך. מכל מקום שאהיה בו, גם אם זה מקום מוחשי או מקום שנדדתי אליו במחשבותי (סתם כי אני פולניה ופולניות חושבות כל מיני דברים).
הקפיץ שלי מתכווץ בחזרה ואני מוצאת את עצמי במקום שלי לרגליך, מביטה מלמטה בעיניים הנפלאות שלך ונורא גאה להיות שם, שומרת על מקומי (ומשום מה הטוסיק שלי נהיה אדום...)
אז אני יודעת את מקומי, טוב לי שם והשמש תמיד זורחת לי מעבר לכתפייך.
וכן, יהיה לי קשה לדבר על זה.
