לפני 14 שנים. 20 באפריל 2010 בשעה 0:49
"קליגולה נערי"
"כן מי זה קורא לי?"
"זה אני טיבריוס אביך"
"אבי, פרצופך ממשיך ומתקלף ממשיך ומתקלף"
אתה אבי שבזכותו יכול אני לדעת שמתחת לכל היופי הזה יש דם ועצמות אם נקלף לאט את העור והבשר והאיפור
קליגולה כותב על הלוח
כל התלמידים מעתיקים
באותו רגע
שהריקנות אוחזת בו
והגיר נשמט מידו
החלב הרב ששתה
מעיק עליו
תחושת קבס עולה בו
שיחזור הביתה
יאונן
על אותו הדבר
שלא נגע בו
ורק ידמיין
איך זה הרגיש
ניהיל ניהיל
ניהיל
שלוש פעמים
יאמר
זאת לעצמו
בשפת אימו
טרם החל מדבר
בשפת
העברים
יאמר זאת
שיגמור
וידמום