סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 16 ביולי 2005 בשעה 6:19

מייפל ישנה מעט מאד בלילה.
תכף היא תסע לחיפה במכונית המקרטעת שלה.
רק שלא תתחמם .
הלב של מייפל על סף פיצוץ אטומי.
טוב שהיא נוסעת מכאן כי היא לא הייתה מחזיקה מעמד והייתה עושה משהו שאחר כך הייתה מתחרטת עליו נורא.
מייפל מ ת פ ר ק ת.
כל כך טוב שהיא נוסעת.
שם היא לא תוכל להתפרק. תהיה חייבת לעבוד ולתפקד ולהיות חזקה.
אחר כך היא תהיה במקום שהיא הכי אוהבת.
ברלין האהובה שלה.
ברלין האהובה עם המוזיאונים שהיא אוהבת והרחובות המוכרים והנהר הרחב שלא דומה לשום נהר שיש כאן.
והזרות. והאנונימיות, והלבד.
אף אחד לא יכיר את מייפל.
היא תוכל להיות מי שהיא רוצה.

venus in our blood​(שולטת) - }{ ''ולשם....איש לא יתקרב...''

קחי את הזמן שלך , מייפלית ותשובי ,...את }{
לפני 19 שנים
ס ו ר ר ת​(נשלטת) - מייפל יכולה לברוח מעצמה?
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י