אני יודעת לחכות

אני קצת מבולבלת. רוצה חופש. אבל מהכל. גם מעצמי.
אני מחכה ליום כיפור כי נראה לי שאולי סוף סוף יהיה יום שבו אני לא ארגיש רדופה.
כל יום אני מרגישה רדופה.
כל יום יש כל כך הרבה דברים שצריך לעשות ולדאוג להם ולסדר, וזה אף פעם לא נגמר. ועוד פעם ללכת למס הכנסה, ועוד דו"ח חניה שצריך לשלם, ושוב המזגן מתקלקל, ולקנות אוכל לשחרחר שלי, ולנקות את הבית, ולכתוב מערכי שיעור, ולדאוג למטופלים שלי, וללכת לחדר כושר, ולאכול נכון, ולקבוע תור לרופא שיניים, ואני כל הזמן מרגישה רדופה ורדופה ורדופה. ואני רוצה שקט.
בבקשה...רק שקט.
אולי אם הייתי אוהבת מישהו היה לי שקט.
וגם הייתי מאושרת.

יש שלושה גברים שרוצים לשכב איתי. בעצם ארבעה.
אבל אני לא אוהבת אף אחד מהם ולא רוצה לשכב עם אף אחד מהם.
אוףףףף שאני אתאפס כבר על עצמי.