אני יודעת לחכות

פעם רונה קינן והמבול שלה היו עושים לי זיגזגים קשוחים בלב.
ובכלל הלב שלי היה מגיב על כל מה שקורה. וגם יותר.
היה איש שאהבתי נורא וכל מילה ששמעתי בעולם הייתה קשורה אליו.
בתוך המון של אנשים הייתי מחפשת אותו ורק אותו.
וזה היה טוב לאהוב ככה במלוא האני.
ועכשיו יש מין ציפייה ממני לשכוח אותו ולהרפות ולעבור הלאה כי ככה צריך לעשות וזה מה שבריא וזה הכי טוב בשבילי.
והאמת היא ששכחתי אותו. אני לא יודעת מיהו ולא מחפשת אותו בשום מקום.
אבל לא שכחתי את הלב המהוקצע שלי שידע לחוש הכל והיום הוא מחופה בשכבות אבק ובוץ ורסיסי נסורת כך ששום דבר לא מגיע אליו.
ואני לא רוצה להיות כזאת.