סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 18 שנים. 1 בספטמבר 2006 בשעה 8:06

בשבועות האחרונים התחלתי לחלום חלום שחוזר על עצמו כל פעם מחדש.
הוא כל כך איום בהתגלות שיש בו שאני לא מסוגלת לדבר עליו בכלל.
אני משערת שזוהי התפתחות מסוימת. שזה אומר שאני קרובה יותר למקום של גילוי, וזה לכאורה טוב.
אבל זה גם נורא מפחיד. יותר מהכל בערך
אני יודעת שלכמרי לא ברור על מה אני מדברת, אבל הייתי חייבת להוציא את זה. ואיפה אם לא כאן.
הלילה חלמתי אותו שוב. התעוררתי בארבע וחצי ופחדתי לחזור לישון כי פחדתי לחולם אותו עוד פעם.
פוחדת לישון. פוחדת להיות ערה.
אולי מה שאני צריכה זה להיות מסטולית כל הזמן.

האדס​(שולט) - מייפל. הבלוג שאת כותבת הוא אחד המרתקים כאן. את נותנת הצצה לעולם עשיר של אדם מורכב, יפה, מעניין, ומרתק.

רק דבר אחד. אני רוצה לומר. השאירי נא את חיבוטי הנפש מחוץ לאהבה שבנית בחייך. הפכי את אהבתך למקום שבו לא שוצפים גלים. אל תבשי להיות אי. הפכי את אהבתך לאי.

כמו שני הדגים בשיר של דליה רביקוביץ. לפעמים טוב לרדת למצולות.
לפני 18 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י