סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 5 במאי 2005 בשעה 15:39

הכבדות בעפעפיים מזכירה לי שאני לא כל יכולה.כלומר אני כן, אבל לא כל הזמן.

רציתי לכתוב עוד פוסט על הצוואר שלך.
על הפיתוי שהוא מביא איתו.
הצוואר שלך מפתה אותי להתקרב אליו.
לנשק אותו אלף נשיקות קטנטנות.
לעשות לך נעים.
רוצה לפתל את הצוואר שלי בשלך.
כמו שני ברבורים.
ברבור יפה שלי.

בקרוב השיער שלי יפגוש את המקום שהוא הכי אוהב.

מייפל​(לא בעסק) - אל תהיה עצוב מתוק שלי.
אני נודניקית נוראית...באמת...אתה יכול לשאול אותו...
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י