אני יודעת לחכות

דיברתי אתמול עם איש אחד שישב בבית סוהר שבע פעמים.
הסתכלתי על הפנים שלו. יכולתי לראות את כל מה שהוא עבר צרוב בפנים שלו כמו כתובת.
הוא היה מכור להרואין 14 שנים.
המון אנשים כאלה נמצאים סביבי כל הזמן.
לא חשבתי אף פעם שאוכל לאהוב אותם כל כך, אבל האהבה שלי אליהם לא יודעת גבולות.
אני הייתי בבית סוהר רק פעם אחת. ורק לכמה שעות. ביקור.
אבל לא רציתי לצאת משם.
בבית הסוהר הרגשתי כמו שאני מרגישה כשאני נשלטת.
עטופה. מוגנת. כמו מרחפת באוויר. לא צריכה לקחת אחריות על כלום, לא צריכה לדאוג לשום דבר.
לא רציתי לצאת משם.

חוצמזה שהמדים החומים האלה כל כך סקסיים וכל הזמן דמיינתי אותך לובש מדים חומים של אסיר, מוליך אותי אחריך לאיזה צינוק ומוריד אותי על הברכיים.
אין לי תקנה.