ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 14 במאי 2005 בשעה 17:32

לפעמים לא נשארות בכלל מילים ואז זה הכי מפחיד.
לי לא נשארו.
פעם היו לי המון.
אין סוף מילים. קצרות וארוכות ומצחיקות ונרגשות ובכל מיני שפות.
אין לי יותר.
רק זה שאני אוהבת אותך עוד נשאר לי. כמו גחל מפוחם שמוצאים אחרי שהמדורה כבר כבתה ומאיר השחר.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י