סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 19 שנים. 30 במאי 2005 בשעה 5:59

פוקחת את העיניים לצלילים של גשם במרפסת שלי.
קמה.
מתקלחת, מצחצחת שיניים, קרם עיניים, קרם לחות, קרם גוף, מסתרקת, לובשת תחתונים שחורים וחזיה אדומה, את הג'ינס שעד לנפי שבועיים לא עלה עלי.
חושבת איזה יופי שכשבוגדים בי אני מפסיקה לאכול.
עכשיו אני רק צריכה למצוא מישהו שיבגוד בי באופן קבוע ותוך חודשיים אני כוסית מהממת.
נזכרת שאני לא צריכה לחפש הרבה. יש לי מישהו כזה ממש קרוב.
חולצה שחורה בלי מחשוף כי אסור בעבודה.
מוציאה את השחרחר שלי לטיול ברחובות רטובים.
וכל הזמן הזה לא מפסיקה לרגע לחשוב עליך.

זיקית - בוקר טוב }{
לפני 19 שנים
CaveM - בוקר טוב לך אישה מתוקה
נעלמת לי יום טוב ומלא אהבה
לפני 19 שנים
עקשנית​(נשלטת) - התגובה נמחקה על ידי הכותב/ת.
לפני 19 שנים
עקשנית​(נשלטת) - :(

עצוב ויפה.

לפני 19 שנים
זרה מוכרת - כמה עצב יכול להכיל פוסט בן עשר שורות
משורה אחת בודדה.

כתיבה יפה
התוכן... זה כבר משהו אחר.

חיבוק
לפני 19 שנים
נמש -
נשיקונת קטנה וחיבוק חם ואוהב }{
לפני 19 שנים
דניאל_דר​(נשלטת) - את כותבת נפלא. עצוב ונפלא וכל כך נוגע.
לפני 19 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י