צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

אני יודעת לחכות

כשאני כותבת... כשכל אחד יכול לראות, נוצר בעדינות מקום שבו אני קיימת. שבו קיימת זו שהפכתי להיות, או שאולי הייתי תמיד- מייפל:סאבית.
לפני 21 שנים. יום שישי, 3 ביוני 2005 בשעה 7:07

אני יודעת שלא תהיה כל כך הלימה בין הפוסט הנוכחי לפוסטים האחרונים אבל לא אכפת לי כי הבוקר אני פשוט מאושרת.
קיבלתי עכשיו מכתב שבו בשורה כל כך טובה שאני לא יכולה שלא להיות מאושרת.
התקבלתי למגמה הקלינית בלימודי התואר השני שלי.
אני ועוד ארבעה אנשים.
זו התגשמות של חלום שלא חשבתי שיתגשם.
אולי הגיע הזמן להתחיל לשפץ קצת את הדימוי העצמי שלי.

לפרסום זה יש תגובות, הרשמ/י או התחבר/י כדי לקרוא ולהוסיף תגובות.

הרשמ/י התחבר/י