לפני 19 שנים. 12 ביוני 2005 בשעה 5:58
יש איש אחד שאני מאד מאד אוהבת.
להגיד מאד מאד אוהבת זה סוג של אנדרסטייטמנט.
הוא אחד האנשים הכי טובים שיש בעולם הזה.
אפשר להגיד שהוא הציל לי את החיים. אפשר להגיד שהרבה ממה שאני היום אני חייבת לו.
הוא המטפל שלי. הגעתי אליו מרוסקת ושבורה אחרי האונס שעברתי. זה היה לפני שנים, ומאז הוא היה איתי בכל כך הרבה משברים ושמחות ועצב. תמיד הוא היה איתי. תמיד.
הוא איש יקר וטוב וחכם.
הלילה הבן שלו התנגש עם המכונית בעץ ונהרג.
אין אלהים. זה בטוח. וגם אין שום צדק. כי האדם האחרון שמגיע לו שיקרה לו משהו כזה זה הוא.
ואני יושבת פה ולא יכולה להפסיק לבכות.
תמיד הוא היה איתי, ועכשיו אני לא יודעת איך להיות איתו.