דברים שעושים לי את זה:
כשרואים טלוויזיה ופתאום אתה צובט לי את הפטמה חזק חזק ולוחש לי "זונה"
לראות אותך אוכל אוכל שבישלתי ונהנה
ללקק לך את הרגליים שעות כשאתה רואה טלוויזיה
להיות הדום לרגלייך
כשמשתנה לך הטון פתאום ואתה אומר לי לחכות לך בחדר/ ליד הקיר
להיות הילדה שלך
כשאתה נותן לי אישור למצוץ
הזרע שלך עלי/ בפה שלי
הסימן הכחול על הרגל שלי
לצאת איתך בלילה
והכי הכי - לקום בבוקר ולראות אותך ישן לידי ולדעת שאתה אדוני
הצצה פנימה
אני ואני ואני ואניזה הולך ונהיה יותר קשה
והמחשבה על הסופ"ש הופכת לי את הבטן
אם לא הוא אז אף אחד יותר טוב כלום מכמעט
הפנטזיות שלי - הן שלך
הגמירות שלי - הן שלך
הכוס החלק - שלך
הבילויים שלי - הם שלך
הבית קפה - הוא שלך
הבגדים שלי - בשבילך
השיער שלי - בשבילך
המחשבות שלי - עלייך
לא נותר לי אלא להיעלם
עכשיו סוף סוף יש לי איך להשתיק את עצמי
איזה טיימינג
תדרכו לי על הפצעים המדממים על הבוקר
מי אמר מזוכיזם ולא קיבל?
הכל קרה וכאילו כלום לא קרה
רגע אחד אני לרגלייך, מלקקת אותן, מנשקת
נעלמת שם, מתמסרת
חושבת -"זה המקום שלי, המקום שהכי נכון לי, לרגלי אדוני"
ומרטיבה הכל בטירוף וצועקת את הגמירות שלי
וסרט
ולהרגיש אותך מאחור, בתוכי, סופר לי
וקמה בבוקר ומסתכלת עלייך ישן וחושבת על כל האהבה הזאת שלי, אלייך
ומלקקת אותך לתוך הגמירה שלך
ומלטף אותי בראש לתוך הגמירה שלי
ונשיקות
והולכת
וזהו... נגמר
ואין לי את הכוח להמשיך הלאה
אז איך אפשר להגדיר את זה?
תאונת עבודה? קופצניות יתר?
אז... נתפס לי הצוואר...ולא סתם...תוך כדי...
מביך, הזוי ומאוד מתסכל בסופ"ש שאמורים לקרות בו כל מיני דברים
תודה לאדוני על הגמירות המופלאות והבלתי פוסקות, על סופ"ש רגוע
על הטיפול המסור והדאגה (כן, יש לו גם צד כזה לאדוני המפתיע)
אוהבת אותך המון ועכשיו אפילו עוד יותר (דביקי)
זה מתחיל בקולר וממשיך בכיסוי עיניים
אזיקים על הידיים - מתחברים למוט מתכת גבוה
מצבטים לפטמות
ואני תלויה שם - אני? שם?
אני כבר מזמן לא שם
המחשבות רצות לכיוונים הכי ביזאריים שיש אבל בתוך כל הבליל של המחשבות יש אחת שמסכמת את הכל -
אני שלך ואתה יכול לעשות מה שתרצה איתי/בי/לי
אני לגמרי בוטחת בך
מרשה לעצמי להיעלם, להתפוגג
איזה שלווה, איזה רוגע
זה אפילו לא כיף לי לאונן בלי לקבל אישור ממך
מה נהיה ממני????
אתמול הייתי בטיפול והתפוררתי - לא תמיד כשחושפים דברים זה נעים
ממש יכולתי לראות את עצמי מתפזרת בחדר של המטפלת שלי
סימסתי לאדון שצריך לדבר כשנפגשים - דבר ראשון
והוא כאילו ידע וצפה והרגיש מסמס חזרה - "תיכננתי לנו ערב ונילי לחלוטין"
ובאתי ודיברנו והיינו ושתקנו ובעיקר התחבקנו, המון
ומרב תשישות נרדמתי לתוך החיבוקים שלו
וקמתי מחוזקת ומחוברת וברורה
וחשבתי על זה שהוא אדון אמיתי - יודע איך לפרק כשצריך, ולחבר כשצריך ודואג לי באמת
כמו רשת ביטחון שתמיד פרושה שם ומאפשרת לי ליפול ולדעת שהכל יהיה בסדר
אדוני, אני אוהבת אותך ואוהבת אותי איתך
כשאני אומרת או עושה משהו לא במקום
יש מין שניה אחת של שקט, שבעבר לא הצלחתי לקלוט אותה והייתי ממלאת אותה בעוד דעות והסברים שלי
והיום אני עוצרת
ומבינה את גודל הטעות
ומתחילה לחשוב איך להתנצל ואיך לחזור בי
איך לחזור למקום שלי
של הכלבה
מתוך כל הרעש בראש והדעות הנורא מוצקות שלי
והיום הצלחתי לעשות את זה בזמן ובאופן הנכון
והרגשתי איך אני מבינה את המקום שלי טוב יותר, ברור יותר
אני כלבה של האדון שלי, בכל רגע נתון
ומשהו מצחיק לסיום -
הייתי היום בהפגנה למען הדמוקרטיה ופתאום נזכרתי בשיחה שהיתה לי עם אדוני על המערכת יחסים שלנו
והוא אמר - "פה זה לא דמוקרטיה, אני קובע"
כלבה מפגינה למען הדמוקרטיה
טוב מדובר על המדינה... לא על זוגיות