לפני 13 שנים. 31 באוגוסט 2011 בשעה 15:32
כבר עברתי פרידות בחיים שלי
בדרך כלל אני חזקה בפרידות
ממשיכה הלאה
אבל כלבה שנפרדת מאדונה
היא כבר לא כלבה
וזה מרגיש כמו לאבד חלק ממני...
הצצה פנימה
אני ואני ואני ואנילפני 13 שנים. 30 באוגוסט 2011 בשעה 18:57
"את נראית עצובה"
"אני באמת עצובה"
"קרה משהו?"
"נפרדנו"
"ואת אוהבת אותו?"
"המון המון"
"והוא אותך?"
"נראה לי שכן"
"אז למה נפרדתם?"
"כי צריך"
לפעמים אני נשמעת לא ברורה אפילו לעצמי...
לפני 13 שנים. 29 באוגוסט 2011 בשעה 9:50
אתמול בלילה - מנסה לאונן
וכל פנטזיה שעולה לי בראש מזכירה לי אותו ואותנו
אחרי 20 דקות נשברתי והלכתי לישון
עצוב...
לפני 13 שנים. 29 ביוני 2011 בשעה 22:47
רב הזמן אני מעדיפה לא לבקש
כי מפחדת מה"לא"
בשבילך זה סתם "לא"
ובשבילי זה "לא אוהב", "לא חושק", "לא איכפת לי ממך"
חוסר ביטחון? או חוסר הבנת הנקרא?
לפני 13 שנים. 23 ביוני 2011 בשעה 22:52
בדיוק חשבתי על זה היום שאנחנו תשעה חודשים ביחד
ובכל פעם שנפגשים אני מתרגשת
ואיך שהמבט החודר הזה שלך עושה לי את זה כל פעם מחדש
בדיוק כמו אז במילק, שהסתכלת לי לתוך העיניים ואמרת לי - "לכי תורידי את החזיה בשירותים ותחזרי לכאן"
כבר אז המבט הזה גרם לי להרטיב כמו זונה...שרמוטה...שלך
לפני 13 שנים. 12 ביוני 2011 בשעה 11:28
הרי הכל כבר ברור וידוע
אין שאלות ואין תהיות
אני שלך ובשבילך
מאולפת ומבינה את המקום שלי
לרגלייך, לצידך כשתרצה
כבר לא צריך הרבה מילים
מבט אחד קטן ואני כבר יודעת מה צריך
מילה אחת ואני עוצרת את עצמי
הטון שלך כבר מרמז לי מה היית רוצה
ואני שם, קשובה לך - מתאימה את עצמי
לוקחת צעד חזרה כשצריך
מבקשת סליחה
יודעת שלא משנה מה תגיד ומה תעשה -
אני יכולה לספוג את זה, להיות עם זה
כי אתה הגבר שלי , האדון שלי
ועל זה אני לא מוותרת
לא מוותרת על להיות שלך
הכלבה, הזונה, החור, השרמוטה, הילדה, הבהמה, האפס שלך שלך שלך
ה"שלך" הזה משמעותי לי כלכך
שהוא שווה הכל
לפני 13 שנים. 17 במאי 2011 בשעה 13:12
יש ימים כאלה שאני לא שם לגמרי, וכשאני מסתכלת על זה אז זה קורה סביב העניין ההורמונלי
בווסת - ביומיים שלפני - אני בקושי יודעת מי אני, וגם ביום הראשון קשה לי להביא את המקום של הנשלטת
בביוץ - לפעמים אני בסדר ולפעמים, כמו אתמול, אני פשוט לא שם, כולי מפוצצת מאנרגיות וצריכה לעשות משהו (לצאת, לרקוד, להזדיין בטירוף...)
אז בארור שהייתי הזויה לגמרי, דיברתי בלי הפסקה ולא הצלחתי לרגע להרגע ולשבת ולהיות שם איתך, בשבילך
ואין לי איך לעצור את זה, אני יודעת שזה הולך לקרות ושאני הולכת להיענש - אבל אני פשוט לא שם
אז קיבלתי עונש
האמת היא שאת העונש הכי גדול שאפשר לתת לי קיבלתי אתמול - כי לא נגעת בי, לא סקס, לא ליטוף, לא למצוץ - כלום
אין דבר שמשרה עלי אווירת דיכאון יותר מזה
מיד אני משוכנעת שאתה לא אוהב, לא רוצה, לא מעוניין, לא נמשך
אין עונש יותר נוראי מזה
וכשהודעת לי היום שאני בעונש
פתאום הבנתי שזה לא משנה לי - תעניש אותי, תוריד אותי, תשפיל אותי, תכאיב לי
אני לא אשבר
אני תמיד אהיה שם בשבילך, אני מוכנה לספוג כל דבר -
העיקר שתישאר האדון שלי ושאני אהיה הכלבונת שלך
לפני 13 שנים. 7 במאי 2011 בשעה 21:52
לפעמים פשוט מתחשק לי להגיד תודה
תודה לזה שגילה לי את העולם הזה ופתח אותי לאלפי חוויות חדשות ומרגשות
תודה למטפלת שלי שהצליחה לעבור איתי תקופה לא פשוטה ולהבהיר לי כמה דברים על עצמי
תודה לעצמי, שמצליחה להתמודד עם הקשיים שבדרך ולהנות ולקבל אותי כמו שאני
ויותר מכל תודה לאדוני, שמקשיב לי, שתומך בי, שמבין אותי, שמרגש אותי כל פעם מחדש
תודה
לפני 13 שנים. 23 באפריל 2011 בשעה 20:12
הגבר הזה, שאני קוראת לו אדוני
שיכול לקחת אותי למקומות רחוקים
כאלה שלא ידעתי שקיימים בתוכי
שיכול במבט אחד מרוחק
לגרום לאדמה להיסדק מתחת לרגליי
שיכול במילה אחת לפרק את הלב שלי לחתיכות קטנות
שיודע להגיד לי מילים שיגרמו לי לחייך, אפילו כשאני עצובה
שיכול להרים אותי הכי גבוה
ולהוריד אותי הכי נמוך שיש
הגבר הזה, שבחרתי לשים אותי בידיו
לתת לו לעשות בי כרצונו
לעצב אותי לפי צרכיו
הוא הגבר שלי
הוא האדון שלי
ואני כורעת לפניו בכניעה, גם היום
לפני 13 שנים. 21 באפריל 2011 בשעה 14:47
כשאני שיכורה אני יותר חרמנית, כל שפת הגוף שלי משדרת מיניות
ואתמול השתכרתי לי בכיף עם האדון ואכלנו טעים טעים
וכשהגענו הביתה...עוד לפני שהבנתי מה קורה
התחיל הסשן
לא שאני זוכרת הרבה
אבל היה מוטרף, הייתי ולא הייתי
גאג בפה, נר על הגב, הצלפות
המילים שלו, הזין שלו
ובסוף ...הגמירות שלי....משפריצה בלי הכרה וצועקת
כנראה שצעקתי ממש חזק כי הוא פחד שהשכנים יבואו לבדוק את מי הוא שוחט :-)
הרגשה מדהימה, וכל היום אני מסתובבת עם חיוך כזה וריחוף מסוים
איזה עוצמות ואיזה שקט. מאושרת