סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

Honeylingus

A form of boredom advertised as poetry
לפני 19 שנים. 13 באוגוסט 2005 בשעה 21:51

היום הבטתי במראה.
לא אלגורית.
וגם לא ככה סתם, בשביל להתגלח או לראות אם אני צריך להסתפר (אני צריך).
הסתכלתי ממש.
זכרתי את הפנים האלו, אבל לא זכרתי מאיפה.
זיכרון ישן, משהו מהילדות. הפרצוף הזה בטח דומה למה שראיתי כשהייתי ילד.
אני זוכר שחשבתי אז "זה שלי? מעניין מאד..."
כבר מזמן לא הסתכלתי טוב טוב.
פתאום התגעגעתי לילד הקטן ההוא שעמד על קצות האצבעות כדי להגיע לכיור.
שכחתי מהמרפק שכואב בגלל הלחץ הברומטרי.
שכחתי בכלל מה זה לחץ ברומטרי ומה הקשר שלו לגלילאו.
רק הפנים האלו הסתכלו עלי, במבט כהה וזקן בן יומיים שמחביא ילד.
החיים משכו אותי בחזרה, בדמות אחי שצעק דרך הדלת "נו! צא כבר, יא מכוער!"
"תיזהר אני יעשה לך קוסה בפרצוף האשכנזי שך?'!" עניתי ויצאתי.


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י